קובץ יסודות וחקירות/תליוהו וזבין
הגדרה
[עריכה]מי שהכריחוהו למכור, וקיבל את הדמים ואמר רוצה אני - המכר מועיל, ולא יוכל לחזור בו (הסוגיא בבבא בתרא מז:).
מקור וטעם
[עריכה]טעמו מסברא, שגמר ומקנה משום שיש את שני התנאים: ייסורים, וקבלת מעות (בבא בתרא מח. ורשב"ם ד"ה אלא).
בדינים שונים
[עריכה]תליוהו ויהיב, דהיינו במתנה בלא מעות – לא מועיל (רשב"ם בבא בתרא מח. ד"ה מודה).
תליוהו וקני וכן תליוהו וקדיש (איש שאנסוהו לקדש) – הרמב"ם (אישות ד-א) והרשב"א (קידושין ב: סוף ד"ה תנא, והביא גם את הרמב"ם) סוברים שמקודשת, ובעל העיטור סובר שלא (הובא ברשב"א שם).
בטעמו של בעל העיטור שמחלק בין תליוהו וקני לתליוהו וזבין, ביארו האחרונים שלושה חילוקים:
א) בתליוהו וקני לא קיבל מעות, ובלא קבלת מעות לא גומר בדעתו (נתיה"מ ט-ב, וכן כתב המאירי קידושין סוף ב. (ד"ה ואם) לגבי תליוהו וקדיש. ובמשובב נתיבות שם חלק עליו, שגם אם יקבל מעות לא יועיל).
ב) תליוהו לא גורם רצון גמור, ורצון כזה מספיק בשביל להוציא מרשות המקנה אך לא בשביל להכניס לרשות הקונה (הגרנ"ט קידושין צא ד"ה וי"ל) .
ג) בתליוהו וקני יתכן שהוא אומר שהוא רוצה אך בליבו אינו רוצה (הגרנ"ט קידושין צא ד"ה וי"ל).
אשה שאנסוה להתקדש – אינה מקודשת, משום שהוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עימו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין (בבא בתרא מח:).
פרטי הדין
[עריכה]תליוהו ומכר בפחות משוויו, נחלקו הראשונים האם מועיל (רשב"א בבא בתרא מח: (ד"ה דהא) הביא דעה שמועיל, ודעת עצמו שאינו מועיל. וכן משמע מרשב"ם בבא בתרא מח. (ד"ה אלא) שלא מועיל).
קניין באונס אינו קונה, שהרי קניין צריך כוונה, וכל סוגיית תליוהו וזבין (בבא בתרא מז:) דנה רק בגמר ומקנה, אך אם לא גמר ומקנה פשוט שלא מועיל (מהר"ם שיק ח"ג או"ח רסו).