קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות

הגדרה

בגלות, כיוון שלא היו בקיאים בקידוש החודש, עושים יום טוב יומיים (הסוגיא בביצה ד: ועירובין לט:).
נקרא גם (היום השני) יום טוב שני של גלויות.

מקור וטעם

במקורם נחלקו המפרשים:
א) תוס' כתבו שהוא מנהג (ברכות יד. ד"ה ימים (בסוף השליש הראשון), סוכה מד: ד"ה כאן (בסוף השליש הראשון)).
ב) הר"ן כתב שהוא תקנה (סוכה מד: (כב. בדפי הרי"ף) אמצע ד"ה איתמר).
ג) הרמב"ם כתב שהוא מנהג, והוסיף שהוא מדברי סופרים (יום טוב א-כא).
ד) והחתם סופר חידש שאמנם מתחילה קיבלוהו כאיסור דרבנן, אך לאחר שקיבלוהו הוא נדר שהודר ברבים ונתפשט בכל ישראל, והוא איסור דאורייתא ועובר בבל יחל (שו"ת חתם סופר או"ח קמה סוף ד"ה נחזור).
במהותם של שני הימים דנו בגמרא (ביצה ד:) האם הם קדושה אחת או שתי קדושות.
פירוש "קדושה אחת" הוא שעשאום חכמים כיום אחד ארוך (רש"י שם ד"ה ספוקי).
בפירוש "שתי קדושות" נחלקו הראשונים: רש"י (שם וד"ה כוותיה (השני)) פירש שבני הגלויות עשאום מאליהם מדאגת הספק, ואחד מהם חול. ובשיטה מקובצת (שם ד"ה והא) פירש שהיום הראשון דאורייתא והשני דרבנן.
להלכה פסקו הרמב"ם (יום טוב א-כד) והשו"ע (או"ח תטז-ב) ששתי קדושות הן, אך יש ביניהם חילוק בלשון: השו"ע (או"ח תצו-א) נקט לשון "שעושין שני ימים טובים מספק", אך הרמב"ם (יום טוב א-כא) כתב שיום טוב שני מדברי סופרים, ולא הזכיר כלל לשון ספק.

פרטי הדין

עשה מלאכה ואכל חמץ ביום טוב אחרון של פסח – הסתפק הרוגאצ'ובר האם חייב מכת מרדות אחת, משום שעבר על תקנה אחת (שהוא יום טוב), או שחייב פעמיים מכת מרדות, שעבר גם על מלאכה וגם על חמץ (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה יום טוב שני אות כ).
הנכנס לארץ ישראל באמצע יום טוב שני של גלויות (על מנת שלא לחזור לחו"ל) – הסתפק הגר"א וסרמן האם כבר התחייב בשביתת יום טוב שני כולו, או שכיוון שבארץ הוא יום חול לא יתחייב בשביתה (קובץ שיעורים ביצה טז).

מועדים שונים

חנוכה בזמן שקידשו ע"פ הראיה – המנחת חינוך (שא-ב [ו]) והטורי אבן (ראש השנה יח: ד"ה בזמן) כתבו שעשו תשעה ימים. אך הר"ן (הובא במנחת חינוך שם) כתב שעשו רק שמונה ימים, ולגבי היום התשיעי הוא ספיקא דרבנן ולקולא. חנוכה בזמן הזה לכו"ע הוא רק שמונה ימים, שהרי אנו בקיאים בקביעות החודשים, ועושים יום טוב שני רק משום מנהג אבותינו, ובזה לא תיקנו יום טוב שני על דין דרבנן (מנחת חינוך שא-ב [ו]).
פורים בזמן הזה עושים רק יום אחד. ובטעם לזה נחלקו האם הוא משום שכתוב "ולא יעבור" (מרדכי מגילה סי' תשעה), או משום שבכל אופן יצא בדיעבד במה שקרא בי"ד (ט"ז או"ח תרפח-ד, והביא גם את המרדכי).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: יוםטוב, ספיקא דאורייתא.