קובץ יסודות וחקירות/שניים שעשאוה

הגדרה

שניים שעשו מלאכה בשותפות (הסוגיא בשבת צב:).
לדוגמא, אחד עקר את החפץ מרשות הרבים והשני הניחו ברשות היחיד (שבת ג., רמב"ם שבת א-טו), אחזו שניהם בקולמוס וכתבו (שבת צב:, רמב"ם שם).
בדינו יש חילוקים האם כל אחד מהם היה יכול לעשות את המלאכה לבדו, ונחלקו בזה תנאים לשלוש דעות (שבת צב:):
א) זה יכול וזה יכול – רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים.
ב) זה אינו יכול וזה אינו יכול – רבי יהודה ורבי מאיר מחייבים, ורבי שמעון פוטר.
ג) זה יכול וזה אינו יכול – דברי הכל חייב.
והלכה כרבי יהודה, שפטורים רק בזה יכול וזה יכול (רמב"ם שבת א-טו,טז והגהות מיימוניות שם).

מקור וטעם

המקור שבזה יכול וזה יכול פטורים, מהפסוק "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ואשם" (ויקרא ד-כז) – "בעשותה" – העושה את כולה ולא העושה את מקצתה (שבת צג.).
בטעם הפטור חקר המשנת יעבץ (או"ח לט ד"ה לכן נראה) האם הוא משום שאינה מלאכת מחשבת (משום שאין זו דרך המלאכה), או שלא נחשב שעשה את המלאכה. ונפק"מ אם הוא פטור רק בשבת או בכל התורה .

בדינים שונים

בשאר התורה דנו המפרשים האם פטורים כמו בשבת, או שהגזירת הכתוב נאמרה רק בשבת , ויש בזה חמש דעות (הביאם (חוץ מהדעה השניה) ודן בהם קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-יב):
א) פטורים (ריטב"א).
ב) חייבים (מנחת חינוך טו-א [ט]).
ג) בשבת פטורים מגזירת הכתוב, בזב פטור מסברא, ובשאר התורה חייב (רשב"א).
ד) ספק אם פטורים כמו בשבת או שחייבים (פני יהושע שבת צג., מנחת חינוך צב-א [ח] ד"ה ואם שני אנשים).
ה) אין חילוק בין שבת לשאר התורה – בחייבי לאווין תמיד פטור, ובשאר החיובים תמיד חייב (מקור חיים).
בפיגול, דהיינו שניים ששחטו יחד ואחד מהם חשב מחשבת פיגול – אם שניהם יכולים (לשחוט) או שניהם אינם יכולים – מחשבת כל אחד מהם פוסלת, ואם זה יכול וזה אינו יכול – רק מחשבת היכול פוסלת (מנחת חינוך קמד-א [ג] ד"ה והנה אם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איסורים, מלאכות שבת.