קובץ יסודות וחקירות/שניים אוחזין

הגדרה

שניים מחזיקים בחפץ וכל אחד טוען שהוא שלו, חולקים (הסוגיא בבבא מציעא ב.).
לדוגמא, שניים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה (בבא מציעא ב.).

מקור וטעם

בטעמו חקר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא א-ב ד"ה ויש):
א) ממון המוטל בספק חולקין (שהרי אין מרא קמא, ובזה אפילו חכמים מודים לסומכוס שחולקים (תוס' בבא בתרא ב. ד"ה לפיכך)). ולפי זה צריך שיהיו אוחזין רק בשביל לעשות דין ספק, שיהיה דררא דממונא (שהרי דין חולקין נאמר רק כאשר יש דררא דממונא ).
ב) המוציא מחבירו עליו הראיה (מוחזק), שנחשב שכל אחד מוחזק בחציה , ולכן כל אחד זוכה בחצי שמוחזק בו.

פרטי הדין

ישנם שני חילוקים בדין שניים אוחזין: האם ודאי שיש רמאי או שיתכן שאין רמאי אלא שהם טועים (כשיתכן שאין רמאי יש יותר סברא שיחלוקו), והאם הם אוחזים או לא (כשאוחזים יש יותר סברא שיחלוקו). כך שיש ארבעה מקרים:
א) ודאי שיש רמאי ולא אוחזים.
ב) ודאי שיש רמאי ואוחזים.
ג) יתכן שאין רמאי ולא אוחזים.
ד) יתכן שאין רמאי ואוחזים.
ויש בזה שלוש שיטות בראשונים (דן בזה קונטרסי שיעורים בבא מציעא א-ד):
א) תמיד חולקים (רמב"ם לפי הגהות מיימוניות).
ב) כשוודאי שיש רמאי ולא אוחזים – לא יחלוקו, בשלושת המקרים האחרים – יחלוקו (ריב"א).
ג) כשוודאי שיש רמאי – לא חולקים, כשיתכן שאין רמאי – חולקים (ואין שום חילוק אם אוחזים או לא) (רש"י).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חולקין, מוחזק.