קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)

הגדרה

אסור לעבוד את האדמה בשנה השביעית.
דינים דומים: ישנם שלושה דינים בשמיטה – ודנו בהם בערכים נפרדים:
א) איסור עבודת הקרקע. ובדין זה נדון בערך זה.
ב) הפירות הם הפקר .
ג) שמיטת כספים .

מקור וטעם

מקורה של שביעית מהפסוקים "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור, שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה-ב).
באיסור מלאכת הקרקע בשביעית נחלקו האחרונים האם האיסור על האדם, שלאדם אסור לעבוד בקרקע (וכמו איסור מלאכה בשבת) (שו"ת המבי"ט ח"ב סד ומהרי"ט ח"ב נג בדעת התוס' רי"ד), או שהאיסור על הקרקע (שנאמר "שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה-ה), וכמו שבשביתת בהמתו בשבת האיסור על הבהמה) (מנחת חינוך קיב-א [ב]).
ונפק"מ האם מותר להשכיר לגוי את שדהו: אם האיסור על האדם – מותר, כמו שבשבת מותר לעשות מלאכה ע"י גוי מדאורייתא (ורק מדרבנן אסור), אך אם האיסור על הקרקע – אסור, שאסור שהקרקע תעבד.

פרטי הדין

בהשרשה הסתפק המנחת חינוך (שכו-א [ו]) האם מותר לזרוע בערב ראש השנה של שנת השביעית (לדעה שאין איסור זריעה בתוספת שביעית), וההשרשה תהיה בשביעית: האם אסור כיוון שאסור שהקרקע תעבד , או שמותר משום שהתורה אסרה רק את המלאכות המפורשות בתורה, כזריעה וזמירה, אך בהשרשה אין איסור.
שיעור הביעור – אסור לאכול פירות שביעית לאחר שכלה אותו המין מהשדה, ושיעורם של הפירות הוא בכזית (מנחת חינוך שכט-א [יג] ד"ה ועיין). ולגבי דמי שביעית (שהתפיס את הפירות בדמים) כתב המנחת חינוך (שם [יד] ד"ה והנה) שנראה ששיעורם בפרוטה כמו בשאר איסורי ממון, כגון גניבה וגזילה.
קרקע של הקדש חייבת בשביעית (רש"ש בבא קמא סט. על תד"ה והצנועין, ומביא שכך כתב הירושלמי פאה ז-ז [לד:] ופסחים ד-ט [כט:]).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הפקר בשמיטה, יובל (בקרקע), שמיטת כספים.