קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה

הגדרה

התובע את חבירו ממון ונתחייב הנתבע שבועה, אך הוא חשוד להישבע לשקר - התובע נשבע ונוטל (משנה שבועות מד:).

מקור וטעם

מקורו מתקנת חכמים (שבועות מא.), שמדאורייתא אין שום שבועה שנשבע ונוטל (רש"י בבא מציעא ה: ד"ה ותקנתא. אמנם בתוספתא (שבועות ו-ג ע"פ המנחת ביכורים שם ד"ה בזמן) ובמכילתא (שמות כב-י) מצאנו לזה דרשא: שבועת ה' תהיה בין שניהם, שפעמים שהתובע נשבע ונוטל, והוא כאשר שכנגדו חשוד על השבועה. אך ביאר השבות יהודה על המכילתא (שם) שהיא אסמכתא).
והיא משבועות המשנה (ערוך השולחן פז-א) .
בגדר התקנה חקרו האם היא תקנה לנתבע או לתובע (פרי משה שבועות ממון ד-א), כדלקמן:
א) תקנה לנתבע – מדאורייתא הנתבע היה צריך לשלם, כדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם, וחכמים תיקנו שהתובע ישבע, שאם לא כן לא שבקת חיי לנתבע, שכולם יתבעוהו ויטלו כל אשר לו (תירוץ ראשון בתוס' בבא מציעא ה. ד"ה שכנגדו, רשב"א שבועות מז: ד"ה אלא).
ב) תקנה לתובע – מדאורייתא הנתבע היה פטור, וחכמים תיקנו לתובע שישבע ולא יפסיד את ממונו, כדי שלא יהיה חוטא (החשוד על השבועה) נשכר (רשב"א שבועות מז: ד"ה ורב, תירוץ שני בתוס' בבא מציעא ה. ד"ה שכנגדו. ובטעם שלדעה זו לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם, יש שתי דעות: [א] משום שסובר כמאן דאמר (שבועות מז.) מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע פטור (רשב"א שבועות מז: ד"ה ורב). [ב] כאן אין דינו כשאר מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע, שהרי כאן הוא יכול לישבע אלא שאנו לא מאמינים לו (תירוץ שני בתוס' בבא מציעא ה. ד"ה שכנגדו)).
במהותה דנו האחרונים האם שבועת הנתבע עוברת אל התובע, או שהיא שבועה חדשה שחלה על התובע (חזון איש חו"מ י-טו: היא שבועה חדשה).
ונפק"מ להו"א בגמרא (בבא מציעא ה.) שיש שבועת כנגדו גם בשבועת היסת, לדעת הפוסקים שבשבועת היסת אין צריך נקיטת חפץ (מחלוקת הפוסקים בזה הובאה בש"ך חו"מ פז-לח) – האם שכנגדו בשבועת היסת יצטרך נקיטת חפץ כדין שאר שבועות (חזון איש חו"מ י-טו), או שלא יצטרך נקיטת חפץ, כדין שבועת היסת (קצוה"ח פז-יז).

פרטי הדין

גדר חשוד – נעשה חשוד ע"י שהעידו עדים שעבר עבירה שנפסל בה (רמב"ם טוען ונטען ב-ג).
במהות הפסול של החשוד חקרו בין שלושה צדדים:
א) שבועתו לא מועילה כלל (פסול הגוף, לאו בר שבועה).
ב) לא מאמינים לו.
ג) לא מחייבים אותו להישבע (פרי משה שבועות ממון ד-א: פסול הגוף או שלא מחייבים אותו. צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חשוד בשבועה: פסול הגוף או שלא מאמינים לו).
התחייב שבועה ואחר כך נעשה חשוד – תלה זאת הקצוה"ח (סט-ז סוף ד"ה אף) במחלוקת ראשונים האם אומרים בזה שכנגדו נשבע ונוטל.
התחייב שבועה כשהיה חשוד ואח"כ עשה תשובה – לכו"ע יש בו דין שכנגדו נשבע ונוטל (קצוה"ח סט-ז בסופו).
אם התובע ידע בשעת העסק שהנתבע חשוד על השבועה, אין דין נשבע ונוטל. שאם כן לא שבקת חיי לכל חשוד, שכל אדם ישא ויתן עם החשוד, וישבע, ויטול את ממונו (שיטה מקובצת בבא מציעא ה: בשם תלמיד ה"ר פרץ).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חשוד (שנחשד על עבירה מסויימת ואינו נאמן עליה), מתוך שאינו יכול לישבעמשלם, שבועה (בממונות).