קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה

הגדרה

שימור המצה שלא תחמיץ צריך להיות לשם מצווה (רש"י פסחים לח: ד"ה ושמרתם. הסוגיא בפסחים לח: ומ.).
לדוגמא, לישת הבצק צריכה להיות לשם מצווה (פסחים מ.).

מקור וטעם

מקורו מכך שנאמר (שמות יב-יז) "ושמרתם את המצות" (פסחים לח:). והיא גזירת הכתוב, כמו לשמה בקרבנות ובגט (מנחת חינוך י-ב [ח] ד"ה שימור).
במקור החיוב נחלקו הפוסקים האם הוא דאורייתא (פר"ח), או שהוא דרבנן (ב"ח, נודע ביהודה מהדורא תנינא או"ח עט בסופו) והפסוק הוא רק אסמכתא (חק יעקב. ביאור הלכה תס בתחילתו הביא את הפר"ח, ב"ח וחק יעקב).
בדינו חקרו האם צריך שהמצה תיעשה לשמה (כמו ציצית וגט), או לשומרה לשם מצת מצווה (מנחת אשר שמות כ-א. ושער הציון תס-ד כתב שצריך שהשימור יהיה לשם מצה, ולא שהעשייה תהיה לשם מצווה).
במהות פסול מצה שלא לשמה נחלקו האחרונים האם אינה חפץ כלל (הגר"ח חמץ ומצה ו-ה), או שהיא חפץ אלא שלא יוצא בה ידי חובה (ברכת שמואל גיטין י, הביאם ברכת אברהם פסחים לח: סי' "אפה לשם חלת תודה ומצה" ג. והמשנת יעבץ או"ח טו (ד"ה ואשר נראה) חקר בזה).

שעת השימור

בשעת תחילת השימור נחלקו בגמרא האם די בשימור משעת לישה, או שצריך שימור גם קודם לה. ובראשונים ישנן שלוש דעות (רא"ש פסחים פ"ב סי' כו):
א) משעה שנפלו מים על התבואה (שאילתות).
ב) משעת טחינה (מנהג אשכנז וצרפת).
ג) משעת קצירה (רי"ף. והשו"ע או"ח תנג-ד כתב שטוב לשמור משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה).
סוף שעת השימור לכו"ע היא האפייה, שמאז והלאה לא תוכל להחמיץ עוד (מנחת חינוך י-ב [ח] ד"ה והנה לענ"ד).

פרטי הדין

במצה המחוייבת שימור נחלקו המפרשים: מהרמב"ם משמע שכל מצה צריכה שימור, והמגיד משנה סובר ששימור מעכב רק במצת מצווה (חמץ ומצה ה-ט. דן בזה נודע ביהודה מהדורא תנינא או"ח עט).
במלאכות המחוייבות שימור נחלקו הפוסקים: יש אומרים שצריך שימור רק במלאכות המיוחדות לפת, שהן לישה עריכה ואפיה (כך משמע ממהרי"ו), והמגן אברהם דן אולי צריך שימור בכל המלאכות ואפילו בניקוב המצה (או"ח תס בהקדמה, והביא גם את מהרי"ו).
המעשה המחוייב בלשמה – מרוב הראשונים משמע שעצם המעשה (כגון האפיה) צריך להיות לשמה, אך יש סוברים שרק השמירה שבשעת המעשה צריכה להיות לשמה (מנחת חינוך י-ב [י] ד"ה והנה מכל).
ונפק"מ אם אחד עשה את המעשה שלא לשמה, וחבירו עמד על גביו ושמר לשמה, שבמקרה זה המעשה אינו לשמה אך השימור כן. ונחלקו בזה הראשונים: לרשב"א פסולה, אך לרי"ף רא"ש ורב האי גאון כשרה (מנחת חינוך שם. והמגן אברהם או"ח תס בהקדמה הביא את המחלוקת בגוי שלש וישראל עומד על גביו).
סתמא לא לשמה לעניין שימור, וצריך דווקא לפרש שהוא לשמה (פר"ח או"ח תס-א, מנחת חינוך י-ב [ט] ד"ה והנה בעניינים).

אנשים

עומד על גביו – מצה שנילושה ע"י חרש שוטה וקטן, ואחרים עומדים על גביהם – כשרה לדעת רבינו יונה (ב"י או"ח תס-א).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אכילת מצה, לשמה.