קובץ יסודות וחקירות/שודא דדייני

הגדרה

כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון (הסוגיא בבבא בתרא לד:).
בפירוש "שודא" נחלקו הראשונים האם הוא מלשון שדי, שפירושו השלכה (רשב"ם בבא בתרא לה. ד"ה שודא (השני)), או מלשון שוחדא שפירושו מתנה (הערוך ערך שד).
לדוגמא, שני שטרות היוצאין ביום אחד (לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:)).
נקרא גם שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי ).

מקור וטעם

מקורו מסברא.
בדינו יש שלוש שיטות במפרשים (שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר):
א) הרשב"ם (בבא בתרא לה.) והרמב"ם (זכייה ומתנה ה-ו) פירשו שהדיינים יפסקו ע"פ מה שנראה להם על פי ראיות קלושות. וזה בירור המציאות האמיתית.
ב) התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) (בבא בתרא לה.).
ג) הירושלמי (כתובות י-ד [נט:]) קורא לדין זה "שוחדא דדייני", וחידש קרבן העדה (על הירושלמי שם) שלשיטת הירושלמי הבית דין יתנו למי שייתן להם שוחד, שמותר ליטול שוחד לצורך זה (אמנם הפני משה על הירושלמי שם פירש שגם הירושלמי סובר כבבלי).
ונפק"מ (בין שתי השיטות הראשונות) כאשר אין שום אומדנא מה היתה דעתו, כגון שלווה ואין ידוע ממי, שלא שייך אומדנא למי אוהב יותר, שאדם מצוי ללוות גם ממי שאינו אוהבו (קצוה"ח קד-יג ד"ה ועוד).

חוזק

כל ההכרעות עדיפות משודא דדייני ודינו לא נאמר בהן.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: יהא מונח עד שיבואאליהו, כל דאלים גבר.