קובץ יסודות וחקירות/רציעה

הגדרה

האדון רוצע את עבדו העברי, אם העבד רוצה להמשיך לעבוד (קידושין יד:, כא:).

מקור וטעם

מקורו מפורש בתורה: "ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, לא אצא חופשי. והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם" (שמות כא-ה).
במהותו חקרו האם זו המשך העבדות (והרציעה מפקיעה את יציאת שש שנים), או עבדות חדשה (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קג, ברכת אברהם קידושין סה בדפיו ד"ה הנרצע, רוח אליהו יד).
במניין המצוות אינה נמנית, שאינה מצווה בפני עצמה, ואעפ"כ היא נקראת מצווה משום שהיא אחת מפרטי מצוות העבד, ונפק"מ (סוטה ח.) שאין רוצעים שני עבדים כאחת משום שאין עושים מצוות חבילות (הגרי"פ פערלא עשה עו סוף ד"ה ואמנם).

פרטי הדין

בכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה ) כתב המנחת אשר (שמות לז-א ד"ה ונראה) שהאדם רק עושה את המעשה והמעשה מחיל את החלות (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא), ולא שהאדם מחיל בעצמו את החלות (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין).
אופן הקניין הוא לנקב את האוזן (פעולה), ולא שהאוזן תהיה מנוקבת (תוצאה) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה רציעה).
דעת – בפשטות צריך את דעתו של האדון (חזון איש קידושין יד: במשנה), אך יש שכתבו שנרצע גם בעל כורחו של האדון (חתם סופר על התורה משפטים ד"ה ועבדו לעולם, וחידושי בתרא קידושין ריב. בכל זה דן מנחת נתן קידושין ו. ומנחת אשר שמות לז-א בתחילתו הסתפק בזה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: עבד עברי.