קובץ יסודות וחקירות/קרוב (בספיקות)

הגדרה

הולכים אחר דין המקום הקרוב יותר למקום המסופק (הסוגיא בבבא בתרא כג:).
בדיני ממונות, איסורין ונפשות.
לדוגמא, ניפול שנמצא בין שני שובכות – קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו (בבא בתרא כג: במשנה). חבית יין שנמצאה בין כפר של נכרים לכפר של ישראל – אם קרובה לכפר של הנכרים אסורה, ואם קרובה לכפר של ישראל מותרת (שם כד.).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק בעגלה ערופה (דברים כא-ג) "והיה העיר הקרובה אל החלל" (רש"י בבא בתרא כג: ד"ה רוב וקרוב).
בטעמו דנו המפרשים:
א) בפשטות זו סברא, שמסתבר שהפרט הגיע מהמקום הקרוב יותר. וזה בירור המציאות (שאילתות דרב אחאי סוף סח, הגרנ"ט קעב ד"ה והנה בדברי, שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח בדעת התוס').
ב) אך יש מראשי הישיבות שהסתפקו אולי זו גזירת הכתוב, דהיינו הנהגה (קובץ שיעורים בבא בתרא עח ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח וסט).
ג) ר' שמואל (בבא בתרא ח"ב פרק ב סח) הוסיף שאינו הכרעה שהדבר בא מהמקום הקרוב ולא מהרחוק, אלא שאיננו צריכים כלל לחשוש לאפשרות הרחוקה.
ד) הדבר אברהם (ח"א ד-ו) ביאר שדין קרוב מבוסס על רוב, שרוב הסיכויים שהחפץ הגיע מהמקום הקרוב יותר (וכן נחלקו לגבי כל האומדנות האם הם מבוססות בעצם על דין רוב ).
לגבי ודאותו, הגרנ"ט (קעב ד"ה והנה בדברי) מסתפק האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים (דין ספק).

פרטי הדין

כשהמרחק בין המקומות נראה שווה, רק כיוון שא"א לצמצם (כלומר שבוודאי אינו בדיוק באמצע) ע"כ אחד מהם קרוב יותר – נאמרו שלוש דעות (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סז):
א) אין בכלל דין קרוב, שדין קרוב נאמר רק כשאחד מהמקומות קרוב יותר ממש, ולא רק מדין "א"א לצמצם" (אור שמח).
ב) בעצם יש דין קרוב, רק כיוון שאיננו יודעים מי מהם הקרוב יותר – נשאר ספק (שב שמעתתא).
ג) גם אם נאמר שיש דין קרוב ורק איננו יודעים מיהו הקרוב, כדעה הקודמת, כיוון שהוא ספק קרוב לא נחשב לקרוב (דעת ר' שמואל עצמו שם).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה .
עד אחד נאמן נגד קרוב (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) מט-ה-ה).
רוב נגד קרוב, הרוב עדיף – "רוב וקרוב הלך אחר הרוב" (בבא בתרא כג:). הארכנו בזה בערך רוב וקרוב הלך אחר הרוב.
חזקה דמעיקרא עדיפה מקרוב (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) מט-ה-ה).
מוחזק, כתב הרמב"ן (בבא בתרא כג:, ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח דן בדבריו והקשה עליו) שקרוב לא יוציא ממנו, בק"ו מדין רוב: שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב, ורוב עדיף מקרוב , וא"כ כ"ש שקרוב לא יוציא ממון.
ערלה – כתבו התוס' שקרוב מועיל גם בה, והוכיח מכך הקובץ שיעורים (בבא בתרא עח) שהם סוברים שקרוב הוא בירור המציאות.

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, הקובץ שיעורים (בבא בתרא סוף עח) מסתפק האם יועיל בזה קרוב, ותולה בספקו האם קרוב הוא הנהגה ויועיל, או שהוא בירור המציאות ואז לא יועיל, שהרי אינו עדיף מעוד עדים אחרים שלא יכריעו את הדין – "תרי כמאה".
בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, האם יהיה כמחצה על מחצה (ספק שקול) כדינו ברובא דאיתא קמן, או שהקרוב יועיל, נחלקו בזה האחרונים לארבע דעות :
א) הגר"ש שקאפ (כתובות טו ד"ה עוד חקר) כתב שהקרוב יועיל, ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן. וביאר שקבוע מועיל רק ברוב, כי כל מהותו של דין קבוע היא לומר שנחשב כאילו הוא כמחצה על מחצה ממש, וממילא אין רוב, אך בקרוב סברא זו לא שייכת.
ב) גם הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) כתב שהקרוב יועיל, אך הביא טעם אחר לזה שקבוע שייך רק ברוב – על פי דברי הר"ן שקבוע הוא חידוש , ולכן לא לומדים ממנו .
ג) החוות דעת (קי חידושים יב) חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי.
ד) הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג).
כשיש ספק איזה מקום קרוב יותר, כגון שהמרחק נראה שווה, אך ע"כ אחד מהם קרוב יותר, שהרי "א"א לצמצם" : לשב שמעתתא בעצם יש דין קרוב, ורק כיוון שאיננו יודעים מיהו – נשאר ספק, ור' שמואל כתב שספק קרוב לא נחשב כלל לדין קרוב (בבא בתרא ח"ב פרק ב סז, והביא שם גם את השב שמעתתא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה), ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק), עגלה ערופה (שהיא המקור לדיןקרוב, כמו שהבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מקורו), רוב וקרוב הלך אחרהרוב, רובא דאיתא קמן.