קובץ יסודות וחקירות/קנייני גוי

הגדרה

קניינים שגוי מקנה או קונה בהם.
לדוגמא, גוי קונה ומקנה בקניין כסף (בבא בתרא נד:).

פרטי הדין

לקנות ולהקנות – משמע מתוס' שאין חילוק בין גוי שמקנה לגוי שקונה, ולצד שלא יכול להקנות בקניין מסויים לא יכול גם לקנות בו (תוס' קידושין יד: ד"ה הואיל, שמוכיחים מכך שגוי לא מקנה בשטר (בבא בתרא נד:) לכך שלא קונה בשטר).
ישראל שקונה מגוי – חידש הקניין פירות (מסכת עבדים פא לגבי שטר וחזקה) שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שהגוי יקנה מאדם אחר, אבל ישראל יכול לקנות מגוי בכל קניין שמועיל בישראל, משום שהישראל כן בר קניין, וממילא פוקעת בעלות הגוי כיוון שגמר בדעתו להקנות לישראל, דלא גרע מאבידת גוי שישראל יכול לקנותה.
הקנאה או הסתלקות – חידש הרוגאצ'ובר שכאשר ישראל קונה מגוי, הגוי לא מקנה לישראל אלא רק מסתלק מהחפץ (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין מעכו"ם).

בקניינים שונים

בקניינים רבים נחלקו הראשונים והאחרונים האם גוי מקנה וקונה בהם – שטר, חזקה, חליפין, משיכה, אגב, יד, שטר בקניין עבד עברי, שטר ביציאת עבד עברי, שטר בעבד כנעני, חזקה בעבד כנעני, חליפין בעבד כנעני, משיכה בעבד כנעני (קניין פירות מסכת עבדים פ, פא דן בזה באריכות) ונפרטם כעת.
כסף – גוי מקנה בו (בבא בתרא נד:) וקונה בו (ע"פ הגמרא שם). וחידש הרוגאצ'ובר שכאשר הוא קונה בכסף הוא קונה רק את השווי אך לא את העצם (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין כסף).
שטר, לחלק מהראשונים (דעות במאירי קידושין כב:, דעה ברמב"ן יבמות מה:, טור ושו"ע יו"ד רסז-כג, דן בדבריהם קניין פירות מסכת עבדים פ, פא. וכן דעת הרמב"ם מכירה א-יז, והכסף משנה שם דן בזה שצריך גם כסף) מועיל גם בגוי, אך התוס' (בכורות יג. ד"ה מה, בבא בתרא נד: ד"ה עכו"ם. וכן ר"ת בתוס' קידושין יד: ד"ה הואיל (בפירושו השני), ובתוס' הרא"ש ובמאירי) כתבו שגוי לא מקנה ולא קונה בשטר.
קניין חזקה לא מועיל בגוי (רמב"ם מכירה א-יז, ספר המקנה על מסכת קידושין יד: ובית הלוי ח"א כא). ובטעם לזה ביאר המגיד משנה (שם) שאם נתיר לו לקנות בחזקה אנו חוששים שיקנה בה באלימות. והכסף משנה (שם) הקשה שטעם זה מסביר רק מדוע גוי לא קונה מישראל בחזקה, אך אינו מסביר מדוע ישראל אינו קונה מגוי בחזקה. אך הקניין פירות (מסכת עבדים פ, פא) הביא תוס' (עבודה זרה עא. ד"ה רב) שגוי כן קונה בחזקה.
אמנם ישראל יכול לקנות מישראל ע"י מעשה חזקה של גוי, כגון שגוי נעל את החצר בשביל הישראל הקונה (קובץ שיעורים בבא בתרא רלח, והביא שם גם שו"ת אבני מילואים שכתב כך).
חליפין, ר"ת (בתוס' קידושין ג. ד"ה ואשה) כתב שמועיל בגוי (לקנות ממנו ולהקנות לו), אך הוא דעת יחיד ורוב הפוסקים חולקים עליו וסוברים שאינו יכול להקנות ולקנות בחליפין (ש"ך חו"מ קכג-ל. וכן המהרשד"ם חו"מ נט חלק על ר"ת, האריך בזה בשדי חמד ח"ד עמוד 407 ד"ה ואם, וכן דן בזה קניין פירות מסכת עבדים פ, פא).
משיכה לרוב הפוסקים (שו"ע יו"ד שכ ומגן אברהם תמח-ד. לרש"י קידושין יד: (ד"ה הואיל) לא מועילה, ולר"ת בתוס' שם (ד"ה הואיל) מועילה) לא מועילה בגוי, לא להקנות ולא לקנות (קניין פירות מסכת עבדים פ).
חצר – נחלקו המפרשים אם גוי קונה בה (שו"ת עבודת הגרשוני המובא ברעק"א חו"מ ר-א, קהילות יעקב בכורות יד (ומביא רש"י, רא"ש ומהרי"ט אלגזי): קונה. שו"ת מהרש"ק המובא ברעק"א שם: לא קונה).
קניין אגב – נחלקו האחרונים האם גוי קונה בו (דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) א-ט):
א) התומים (קכג-יב) סובר שאינו מועיל, משום ש"ויתן להם אביהם וגו'" נאמר רק בישראל.
ב) הקצוה"ח (קצד-ג) סובר שלדעות שאגב מדרבנן אינו מועיל בגוי, כי לא תקנו לגוי.
ג) השדי חמד (מערכת חמץ ומצה ט-ל) סובר שגוי כן קונה באגב.
קניין יד נחלקו האם גוי קונה בו (נתיה"מ ר-טו) או לא (שו"ת נפש חיים יו"ד פה).
עבד עברי – לר"ת גוי אינו קונה עבד עברי בשטר, ובטעם לזה הביא שתי אפשרויות: או שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר, או שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי (תוס' קידושין יד: ד"ה הואיל). אך מהרמב"ם (עבדים ב) משמע שגוי כן קונה עבד עברי בשטר (מנחת חינוך מב).
ולשיטת ר"ת (בתוס' קידושין יד: ד"ה הואיל) שאינו קונה עבד עברי בשטר, דנו האחרונים האם יכול לשחרר עבד עברי בשטר: המהרש"א (קידושין טו:) כתב שכן, ובית הלוי (ח"א כא) כתב שדברי המהרש"א הם רק לטעמו הראשון של ר"ת, שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר. אך לטעמו השני, שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי, פשיטא שגם עבד לא יצא בשטר (במחלוקתם דן בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלג).
גוי שמוכר עבד כנעני (לישראל) לכאורה לא יכול למוכרו בשטר, חזקה, חליפין ומשיכה, שהרי לרוב הפוסקים קניינים אלו לא מועילים בגוי (המקורות שאינם מועילים בגוי: חזקה – ספר המקנה על מסכת קידושין יד: ובית הלוי ח"א כא, חליפין – ש"ך חו"מ קכג-ל, משיכה – שו"ע יו"ד שכ ומגן אברהם תמח-ד). ויש שלושה הסברים כיצד קניינים אלו כן מועילים בעבד כנעני:
א) כל מה שנאמר שעבד כנעני נקנה בהם הוא רק כאשר ישראל מוכרו (לחבירו) (תוס' בכורות יג. ד"ה מה, קניין פירות מסכת עבדים פ, פא).
ב) יש ראשונים שסוברים שקניינים אלו כן מועילים גם בגוי (שטר – דעות במאירי קידושין כב:, דעה ברמב"ן יבמות מה:, טור ושו"ע יו"ד רסז-כג. חזקה – תוס' עבודה זרה עא. ד"ה רב. חליפין – ר"ת בתוס' קידושין ג. ד"ה ואשה. בכל זה דן קניין פירות מסכת עבדים פ, פא).
ג) וכן חידש הקניין פירות (שם פא) שכל מה שקניינים אלו לא מועילים בגוי (לחלק מהראשונים) הוא רק שהגוי יקנה מאדם אחר, אבל ישראל יכול לקנות בהם מגוי, משום שהישראל כן בר קניינים אלו, וממילא פוקעת בעלות הגוי כיוון שגמר בדעתו להקנות לישראל, דלא גרע מאבידת גוי שישראל יכול לקנותה.
הפקר בית דין להפקיר ממונו של גוי – יש בזה שלוש דעות:
א) בית דין יכולים להפקיר את ממונו (שדי חמד ח"ב עמוד 180 ד"ה והיה).
ב) אינם יכולים להפקירו (שואל ומשיב ח"א קכד, הובא בשדי חמד שם, דברי ירמיה הלכות עכו"ם פרק ז, הובא בספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ח-ה ד"ה סנהדרין).
ג) אינם יכולים להפקירו בזמן שאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, כי כל טעם דין הפקר בית דין הוא רק משום שלבית דין יש שררה וממשלה, ועל גוי אינם מושלים. אך בזמן שיד ישראל תקיפה – יכולים להפקירו (דבר אברהם ח"א א-ב ד"ה ולפמ"ש).
ירושה ישנה גם בגוי (קידושין יז:).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גוי (מהותו ושאר דיניו), גזל גוי.