קובץ יסודות וחקירות/קלוטה כמי שהונחה

הגדרה

חפץ נחשב כמונח, לחלק מהדעות, גם בזמן שהוא נמצא באוויר (הסוגיות בשבת ד., צז.).
בדיני הוצאה בשבת.
לדוגמא, הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע – למ"ד קלוטה כמי שהונחה חייב, משום שכאילו שהחפץ הונח ברשות הרבים, והרי זו הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים (שבת ד. ורש"י ד"ה קלוטה).
משמעויות נוספות: המושג "קלוטה כמי שהונחה" משמש בגמרא גם לדיני גט (גיטין עט., ולמסקנה חילקה שאינו קשור למחלוקת בדיני שבת), ורש"י השתמש בזה גם לדיני טומאה שנזרקה (נזיר סד. ד"ה ספיקן).
החולקים בדין זה – רבי עקיבא ורבי סוברים כמי שהונחה, וחכמים סוברים לאו כמי שהונחה (שבת ד:, גיטין עט.). והלכה כחכמים (מאירי עירובין צט: סוף ד"ה אמר המאירי המשנה החמישית, ערוך השולחן או"ח שמו-ח).

מקור וטעם

מקורה לא מפורש בגמרא. ובפשטות היא סברא, שגם באוויר נחשב בגדר הנחה. אמנם יש שחידשו שהיא הלכה למשה מסיני (שפת אמת שבת צז: ד"ה שם בגמרא כגון. וכן הקהילות יעקב שבת ו-ב דימה זאת לגוד אחית, ומפורש בגמרא (עירובין ד: וסוכה ו:) שגוד הוא הלכה למשה מסיני).
בגדרה חקרו בין שלושה צדדים (שני הצדדים הראשונים הם הידועים יותר):
א) נחשב כאילו שהחפץ מונח במקומו באוויר.
ב) נחשב כאילו הוא מונח על הקרקע שתחתיו (אבני נזר או"ח פד ופרי משה שבת לג-א חקרו בין שני הצדדים הללו).
ג) נחשב שהחפץ נמצא באוויר אך כאילו צידו התחתון נמשך עד הקרקע ונח עליה (קהילות יעקב שבת ו-ב).
(יש מי שהוסיף (אב ישראל יג-ו) שבהנחה על קרקע יש שני דינים: שהחפץ קשור לקרקע, ושהחפץ מחובר לקרקע. וגם למ"ד קלוטה כמי שהונחה כוונתו רק שהחפץ קשור לקרקע, אך אינו מחובר אליה. וכך ביאר מדוע קלוטה לא מועיל לעניין ד' על ד' (כדלקמן בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ד' על ד')).
במהותה חקרו האם החפץ נחשב כמונח במקומו בדיוק, או שנחשב כמונח ברשות שבה נמצא, אך לא במקום מסויים (עיון בלומדות ט).
===פרטי הדין === להקל – התוס' ישנים (שבת ד:) חידשו שאומרים קלוטה כמי שהונחה רק להחמיר, אך מתוס' (שבת ה: ד"ה בשלמא, לעניין קלוטה תוך ארבע אמות ברשות הרבים) מוכח שאומרים זאת גם להקל.
מקום ד' על ד' – קלוטה כמי שהונחה לא מועיל לעניין שיחשב כמונח על מקום ד' על ד' (שבת ד.). ובטעם לזה דנו האחרונים (אבני נזר או"ח רמ-ה, תוצאות חיים יא-א ד"ה ונראה, מלוא הרועים ח ד"ה רשיד"ה רחבה (השני), חזון איש שבת ד: על תוס' ישנים, קהילות יעקב שבת ו-ד, אב ישראל יג-ו).
נעשית מחשבתו – זרק חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים וחשב שהחפץ ינוח מייד כשיצא לרשות הרבים, והחפץ לא נח מייד. חידשה הגמרא שאנו אומרים קלוטה כמי שהונחה גם לעניין שנעשתה מחשבתו (שבת צז:, והשפת אמת שם (ד"ה שם בגמרא כגון) הקשה על כך).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גוד (והבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה מקורה) שיש מי שדימה את דין קלוטה כמי שהונחה לדין גוד אחית), הוצאה מרשותלרשות, העברת ארבע אמות ברשות הרבים.