קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף

הגדרה

האיש נותן לאשה כסף וכך הוא מקדשה (הסוגיות בקידושין דפים ב-ח).
בערך זה נדון בקידושי כסף בפרט. בדיני קידושין בכלל ע"ע קידושין.
דינים דומים: קניין כסף – הרמב"ם מחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד) או מלווה (מכירה יא-י) – שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו – בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים ד-טו ד"ה וממילא).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק באמה עבריה (שמות כא-יא) "ויצאה חינם אין כסף" – אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר (בקידושין) (קידושין ג:), או מהפסוק (דברים כד-א) "כי יקח איש אשה" (קידושין ד:).
אמנם רבותיו של רש"י סוברים שקידושי כסף דרבנן, משום שאינם כתובים בפירוש בתורה (וכן כתב רבינו גרשום בבא בתרא מח: ד"ה התינח), ורש"י הקשה עליהם ודחה את דבריהם (רש"י גיטין לג. ד"ה בעילת זנות. וכמו כן הרשב"ם בבא בתרא מח: (ד"ה תינח) הביא שיש מי שפירש שקידושי כסף דרבנן, ודחה את דבריו). וכן הרמב"ם נקט "ובכסף מדברי סופרים" (אישות א-ב), אך כל נושאי כליו (מגיד משנה, כסף משנה, לחם משנה, משנה למלך) ביארו שגם הוא סובר שקידושי כסף מדאורייתא, אלא שכיוון שאינם מפורשים בתורה קורא להם בשם זה.
מהפסוק "ויצאה חינם" לומדים גם שהאב זכאי בקידושי בתו. ולולא פסוק זה הו"א שמקדשה בנתינה לבד ואין צריך אפילו כסף (שיטה מקובצת כתובות מו: ד"ה השתא (בלשון "שמא")).
המקור שמתקדשת בכסף לבד בלי ביאה, לירושלמי (קידושין א-א [א.]) הוא מהפסוק "ויצאה חינם אין כסף". אך רש"י (קידושין ט: ד"ה הואיל) כתב שלאחר שלמדנו שביאה מועילה לבד בלי כסף (מהפסוק "בעולת בעל"), אנו יודעים ממילא שגם כסף מועיל בלי ביאה.
טעמו – נחלקו הפוסקים והאחרונים האם קידושי כסף הם קניין (מעשה נתינה) (ט"ז חו"מ קצ-א), או פירעון כנגד האשה (וכמו שנחלקו בקניין כסף) (אבני מילואים כט-ב. דנו בשאלה זו קובץ שיעורים קידושין כג, תורת הקניינים ח"א עמוד סג).
===פרטי הדין === באופן הקניין חוקרים בין שלושה צדדים :
א) חלים ע"י נתינת האיש (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ג (ד"ה ועכ"פ) בדעת הרמב"ן).
ב) ע"י קבלת האשה (פרי משה קניינים סג-א. דרכי משה דרכי הקניינים ח-ג (ד"ה ועכ"פ) בדעת רש"י תוס' ורמב"ם).
ג) נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") (הגר"ש שקאפ קידושין ב סובר כך בין בקניינים ובין בקידושין, אך האפיקי ים ח"א טז סובר זאת רק בקניינים, אך בקידושין סובר שנתינת הכסף עצמה מחילה את הקניין, ולא החוב שנוצר מהנתינה. במחלוקתם דן שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד ח).
זמן הקניין – האשה קונה את הכסף, ורגע לאחר מכן הקידושין חלים (ולא באותו הרגע) (תורת הקניינים ח"א עמוד תקב).
שיעור הכסף לקידושין הוא פרוטה (קידושין ב. לדעת בית הלל במשנה). ויש לכך שני טעמים:
א) פחות מפרוטה אינו נחשב ממון כלל,
ב) השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני) (קהילות יעקב קידושין ב (ד"ה והנראה) הביא את שני הטעמים. והוסיף (בד"ה אכן) שזו שיטת הרשב"א, אך לרמב"ן יש רק את הטעם שאינו ממון).
שווה כסף מועיל (משנה ריש קידושין). ונחלקו הראשונים במקור לזה: תוס' כתבו שנלמדים מנזיקין ועבד עברי (קידושין ב. ד"ה בפרוטה), והריטב"א כתב שהוא סברא, שכיוון שהוא מדעת שניהם (האיש והאשה) והוא דבר חשוב – מה לי כסף ומה לי שווה כסף (שם ד"ה בכסף, וכתב כך גם לעניין קניין שדה. והמהרש"א שם תמה גם על תוס' למה לא לומדים זאת מסברא).
קידושין תמורת מלווה – בגמרא (קידושין ו:) מפורש שהמקדש תמורת המלווה אינה מקודשת, אך בהנאת מלווה כן מקודשת. ובביאור "הנאת מלווה" נחלקו הראשונים לשלוש שיטות:
א) שלא קידשה במעות עצמן, אלא בהנאה הבאה לה מכך (רש"י שם ד"ה לא, תוס' שם ד"ה דארווח). שאע"פ שהמעות עצמן לא קיימות, ההנאה הבאה מהן קיימת (רי"ף קידושין ב: בדפיו).
ב) שלא קידשה תמורת מחילת הלוואה ישנה, אלא שהלווה לה הלוואה חדשה וקידשה בהנאה הבאה ממנה (שתהיה נתינה בעין) (רמב"ם אישות ה-טו, ומעין זה בר"ח המובא ברשב"א ובתוס' ר"י הזקן קידושין ו:).
ג) שלא קידשה תמורת מחילת הלוואה כשהמעות אינן בעין, אלא שבאה להחזיר לו הלוואה ישנה, וכשהמעות בידה האריך לה את זמן ההלוואה (שהמעות יהיו בעין) (ראב"ד אישות ה-טו, גירסא ברי"ף שמובאת בתוס' ר"י הזקן קידושין ו:).
המקדש בשטר חוב של אחרים, חקר ר' שמואל האם הוא מקדש בכסף שבשטר (כאילו נתן לה את הכסף אע"פ שעדיין לא בא לידה), או בזכות של הכסף, שהחוב הוא דבר השווה ממון להימכר בשוק (מקדש בשווה כסף ולא בכסף) (חידושי ר' שמואל קידושין ה-ה (עמוד קלד)).
קידושין בקרקע (מדין שווה כסף) נחלקו בהם הראשונים: י"א שא"א לקדש בה כשם שא"א לגרש בגט שמחובר לקרקע, שהרי הוקשה הוויה ליציאה ("ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד-ב)), אך לרשב"א ולר"ן (ריש קידושין, והביא גם את החולקים) אפשר לקדש בה, שכל ההיקש נאמר רק על קידושי שטר ולא על קידושי כסף.
חליפין אינם מועילים בקידושין (קידושין ג.). וחקר הקונטרסי שיעורים (קידושין ד) האם הם מדין קניין כסף, או קניין נפרד.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דין עבד כנעני (קידושין שבהם לא הבעל נותן את הכסף אלא אדם שלישי), דין ערב (קידושין שבהם לא האשה מקבלת את הכסף אלא אדם שלישי), כסף (קניין) (לגבי קנייני ממונות), קידושין (לגבי קידושי חליפין שווה בשווה ע"ע חליפין שווה בשווה בסעיף "בקידושין").