קובץ יסודות וחקירות/פלגינן נאמנות

הגדרה

עדות בדיבור אחד שנובעים ממנו שני דינים, שלאחד מהם איננו יכולים להאמין ולשני כן - אנו מאמינים רק לחלק שאפשר.
השם "פלגינן נאמנות" לא נזכר בגמרא ואף לא בראשונים, אלא רק באחרונים (הגרנ"ט סט, קהילות יעקב סנהדרין ז ד"ה בסנהדרין, קובץ שיעורים כתובות נח, ועוד).
לדוגמא, קרובים של הערב שמעידים על ההלוואה – אנו יכולים להאמין להם רק לעניין חיוב הלווה אך לא לעניין חיוב הערב, שהרי הם קרוביו (הגרנ"ט סט).
נקרא גם בלשון הגמרא "פלגינן דיבורא ", שהגמרא לא מחלקת בלשונה בין פלגינן דיבורא ממש לבין פלגינן נאמנות (הגרנ"ט סט בתחילתו, שמבאר שפלגינן דיבורא בגמרא גיטין ח: פירושו פלגינן נאמנות).
דינים דומים: פלגינן דיבורא – שאנו מחלקים את הדיבור לשני חלקים ומאמינים רק לאחד מהם. כגון "פלוני רבעני לרצוני", ואנו מאמנים רק לחלק "פלוני רבעני" ולא לחלק "לרצוני".
החולקים בדין זה הם ראשונים. ויש בזה שלוש דעות (גרנט סט):
א) רמב"ן: אומרים פלגינן נאמנות, ואפילו לדעות שלא אומרים פלגינן דיבורא.
ב) ראב"ד: אומרים פלגינן נאמנות רק לדעות שאומרים פלגינן דיבורא (שסובר שדין פלגינן נאמנות זהה לדין פלגינן דיבורא).
ג) יש מפרשים ברא"ש: לא אומרים פלגינן נאמנות כלל.

פרטי הדין

כאשר הדין האחד נובע מהדין השני לא אומרים פלגינן נאמנות. כגון עד אחד שמעיד על אשה שנטמאה, כיוון שנאמן לאוסרה על בעלה – ממילא נאמן להפסידה כתובתה. ולא אומרים בזה פלגינן נאמנות, שנאמין לו שנטמאה רק לעניין לאוסרה על בעלה אך לא לעניין להפסידה כתובתה (שהרי עד אחד לא נאמן בממונות), משום שדין הפסדת כתובתה נובע מהדין של איסורה לבעלה (קובץ שיעורים כתובות נח, קובץ הערות כא-ז).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: עדים (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) דנו האם עדות היא בירור המציאות או גזירת הכתוב), פלגינן דיבורא, פסולי עדות.