קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש

הגדרה

מותר לעבור עבירות בשביל להינצל ממיתה (הסוגיות ביומא פג., סנהדרין עד., פסחים כה.).
פירוש "פיקוח נפש" הוא כל דבר שצריך לנפש להעביר סכנת מוות (רש"י יומא פד: ד"ה פקוח), והוא מלשון פתיחה (הערוך ערך פקח).
בדיני כל התורה, חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (יומא פב.).
לדוגמא, מחללים שבת בשביל לרפא חולה שיש בו סכנה או בשביל לפקח את הגל (מפולת) שנפל על אדם (יומא פג.), מתרפאים באיסורי הנאה (פסחים כה.), וכן אם אמרו לו "עבור עבירה או שתיהרג" – יעבור ולא יהרג (יומא פב.).
נקרא גם יעבור ואל יהרג (כשכופין אותו לעבור), חולה שיש בו סכנה (בחולה).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (ויקרא יח-ה) "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – ולא שימות בהם (סנהדרין עד., ובהו"א ביומא פה: הגמרא הביאה עוד מקורות שמחללים שבת לפיקוח נפש ודחתם. בין המקורות שהובאו שם ונדחו ישנה גם הסברא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", וכן הובאה בפשטות בשבת קנא: (ולא נדחתה שם, וכן אין שם חולק עליה) ובירושלמי יומא ח-ה [מא:]).
בשלוש העבירות שבהן יהרג ואל יעבור (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) חקר הקובץ הערות (נא-ב) האם בשלוש העבירות האלה האיסור קיים גם בפיקוח נפש (ואינו נדחה), או שהאיסור עצמו נדחה (כשאר התורה), ורק חייב למסור נפשו מדין "בכל נפשך".
לולא הפסוקים "וחי בהם" (ויקרא יח-ה) והפסוקים בשלוש העבירות שיהרג ואל יעבור חקרו ראשי הישיבות מה היה הדין (ברכת אברהם פסחים כה. סי' "יהרג ואל יעבור" ח. חידושי ר' שמואל פסחים יב-ב ד"ה והנה, יב-ד ד"ה והעולה):
א) האם מסברא על כל העבירות יעבור ואל יהרג (שאין צריך למסור נפשו על עבירה, כמו שאין צריך לבזבז יותר מחומש על עשה), והתורה חידשה שבשלוש העבירות יהרג ואל יעבור (וצריך את "וחי בהם" רק כדי שלא נלמד משלוש העבירות גם לשאר התורה).
ב) או שמסברא על כל העבירות יהרג ואל יעבור, והתורה חידשה ב"וחי בהם" שבשאר התורה (חוץ משלוש העבירות) יעבור.
בדינו דן המנחת חינוך האם יש איסור והוא נדחה (דחוי), או שאין ציווי כלל (הותר) (מנחת חינוך לב).

בדינים שונים

אדם המזיק – במקום סכנה מותר להזיק לחבירו אם כוונתו לשלם (רשב"א בבא קמא ס: ד"ה מהו).

פרטי הדין

אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג נחלקו הראשונים האם רשאי (לרמב"ם ולרמב"ן אסור להחמיר, לתוס' ולשו"ע רשאי. דנו בזה שו"ע יו"ד קנז-א וש"ך א, חידושי ר' שמואל פסחים יב-י ד"ה ונראה, שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות ו). וגם לסוברים שרשאי הוא רק באיסורי תורה אך לא באיסורי דרבנן (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות ח) .
במקום שהעבירה לא תידחה ע"י הפיקוח נפש אין היתר לעבור עליה. לדוגמא, בשילוח הקן, אם עבר על הלאו ולקח את האם, וכעת בידו לתקן את הלאו למפרע ע"י קיום העשה שישלחנה, אך שילוח האם כעת הוא פיקוח נפש (שלא היה בשעת לקיחתה) – חייב לקיים את העשה ולשלחה אע"פ שהוא פיקוח נפש. שהרי אם לא יקיימו יעבור על הלאו, והלאו עצמו לא נדחה ע"י פיקוח נפש (כיוון שבזמן הלקיחה לא היה פיקוח נפש) (קובץ הערות כג-ג, ונשאר בצ"ע).
הואיל בחילול שבת – יש דעה שהאופה מיום טוב לחול אינו לוקה, הואיל ויכולים להגיע אליו אורחים שיהיו צריכים את פת זו היום, נחשב כאוכל נפש (פסחים מו: ורש"י ד"ה הואיל). אך בחילול שבת לא אומרים שהמחלל לא יענש הואיל ומותר לצורך חולה שיש בו סכנה. ובטעם לזה יש שתי דעות:
א) תוס' (פסחים מו: סוף ד"ה רבה) כתבו שהוא משום שחולה שיש בו סכנה אינו שכיח כלל.
ב) המידות לחקר ההלכה (כ-ב,ד) ייסד שדין הואיל (וכן שאר הדינים שבהם אנו פוסקים ע"פ הבכח ולא ע"פ הבפועל) נאמר רק להסיר עיכוב שמעכב את החלות, אך לא להחיל חלות. ולכן לגבי אוכל נפש ביום טוב אומרים הואיל, משום שתמיד יש את היתר אוכל נפש, אלא שהכוונה להכין לחול היא עיכוב שמעכב את ההיתר, ודין הואיל יכול להסיר את עיכוב זה. אך לגבי חילול שבת לא אומרים הואיל, משום שתמיד יש את איסור מלאכת שבת, ודין פיקוח נפש הוא סיבה להתירו, ודין הואיל לא יכול להחיל סיבה (ובדומה לזה כתב המהר"ם חלאווה (פסחים מו: ד"ה רבה) שמלאכת יום טוב לצורך אוכל נפש נעשית בהיתר, אך במלאכת שבת לצורך חולה שיש בו סכנה האיסור עדיין קיים, וההיתר מתחדש על פיקוח נפש, ולכן לא אומרים בזה הואיל).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אונס (בעבירות), יהרג ואליעבור, ספק נפשות (ספק חיוב מיתה), ספק פיקוח נפש (שעוברים בשבילו עבירות).