קובץ יסודות וחקירות/פיגול

הגדרה

המקריב קרבן וחשב בשעת ההקרבה לאוכלו או להקטירו חוץ לזמנו (הסוגיות בזבחים פרקים ג ד).
פירוש "פיגול" הוא תועבה מיאוס ושיקוץ (הערוך ערך פגל).
בדיני קרבנות בהמה, עוף ומנחות.

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא" (ויקרא ז-יח) ודרשו שפירוש "האכול יאכל" הוא שחשב עליו לאוכלו ביום השלישי, שהוא חוץ לזמנו (זבחים כט.).
טעם האיסור "לא יחשב" אינו איסור על כך שמקלקל את הקודשים, אלא איסור על עצם המחשבה (אפיקי ים ח"א כד-כ).
איסורי אכילתו הם ארבעה (את השלושה הראשונים הביא החינוך קמד ד"ה ואולם):
א) "המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא" (ויקרא ז-יח. הרמב"ם (לא תעשה קלב) מנה את לאו זה רק על חוץ לזמנו, והרמב"ן (במצוות לא תעשה שמנה הרמב"ן ה) מנאו גם על חוץ למקומו).
ב) "לא יאכל כי קודש הוא" (שמות כט-לד) – שנאמר על כל פסולי קודשים (פסחים כד., רמב"ם פסולי המוקדשין יח-י).
ג) "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד-ג) – כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל (עבודה זרה סו., רמב"ם פסולי המוקדשין יח-ג).
ד) "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף" (ויקרא ז-יז), שנאמר על כל נותר שחייב בשריפה (ופיגול נכלל בנותר), והאוכלו עובר באיסור עשה שהרי לא שרפו (רמב"ם פסולי המוקדשין יט-א, מנחת חינוך סוף קמד, קמג-א [א] ד"ה והנה הר"מ).

פרטי הדין

מחשבה – נחלקו הראשונים (הביאם משנה למלך פסולי המוקדשין יג-א בתחילתו) האם פוסל בדיבור דווקא (רש"י תוס' וסמ"ג) או אפילו במחשבה (רמב"ם וחינוך).
שניים ששחטו יחד ואחד מהם חשב מחשבת פיגול – אם שניהם יכולים (לשחוט) או שניהם אינם יכולים – מחשבת כל אחד מהם פוסלת, ואם זה יכול וזה אינו יכול – רק מחשבת היכול פוסלת (מנחת חינוך קמד-א [ג] ד"ה והנה אם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אכילת קודשים, קרבנות.