קובץ יסודות וחקירות/פועל

הגדרה

אדם שהשכיר עצמו לעבוד אצל חבירו, שקיבל על עצמו ונשתעבד לגמור מלאכתו (קצוה"ח שלג-ג תחילת ד"ה אמנם. הסוגיות בבבא קמא עה: והלאה).
בערך זה נדון בדיני פועל בכלל, בין שכיר ובין קבלן (שלעיתים המושג "פועל" פירושו שכיר ולעיתים פירושו קבלן). לדינים המיוחדים לשכיר ע"ע שכיר, לדינים המיוחדים לקבלן ע"ע קבלן (פועל).
נקרא גם (בין שכיר ובין קבלן) אומן (תוס' בבא מציעא עה: ד"ה השוכר).

פרטי הדין

במהותו נחלקו המפרשים האם גופו קנוי לבעל הבית, או שהוא רק משועבד למלאכה (אמנם לגבי עבד עברי מפורש בגמרא שגופו קנוי (קידושין טז.)), ויש בזה שלוש דעות (דן בזה גם פרי משה קניינים נב-ב):
א) אינו קנוי (ש"ך, וכן קצוה"ח שלג-י בדעת תוס' ומרדכי (והביא שם גם את הש"ך)).
ב) קנוי (מחנה אפרים ח"ב שכירות פועלים א בסופו בדעת הרא"ש הרמב"ם והמהר"ם).
ג) אינו קנוי, אך אם נשתעבד לכל המלאכות הוא כן קנוי (קצוה"ח (שלג-י) ומחנה אפרים (ח"ב שכירות פועלים א בסופו) בדעת הריטב"א).
חזרה – פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (בבא מציעא עז.).
אם נשתעבד ע"י קניין, נחלקו המפרשים: הש"ך כתב שגם בזה יכול לחזור בו, והקניין לא מועיל משום שהוא קניין דברים (ש"ך חו"מ שלג-יד), אך הריטב"א כתב שבזה לא יכול לחזור בו (שו"ת הריטב"א קיז), וביאר הקצוה"ח שאינו קניין דברים משום שגופו נשתעבד (קצוה"ח שלג-ה).
שליחות בגוי – אע"פ שגוי אינו יכול להיות שליח, פועל גוי כן יכול להיות שליח, שידו של פועל כיד בעל הבית (מחנה אפרים שלוחין יא).
מוחזק – כגון השוכר מלמד לבנו לשנה ונתעברה השנה, נחלקו בזה המפרשים: הקצוה"ח כתב שהפועל מוחזק בעצמו (שיב-ה), והרשב"א כתב שאינו מוחזק בעצמו (בשו"ת הרשב"א ח"א תרמה, ע"פ גירסת דרכי משה חו"מ שיב-ג).

התשלום

דמיו – בעל הבית ששכר פועל והתחייב לתת לו חפץ בשכרו, יכול לשלם לו את דמיו, שהואיל ולא משך את החפץ לא קנאו (רמ"א חו"מ שלב-ד).
דבר שלא בא לעולם – אם התחייב לפועל בשכרו דבר שלא בא לעולם (כגון פירות דקל), אין צריך לתת לו את פירות הדקל, שהרי הם דבר שלא בא לעולם, אך צריך לשלם לו את דמיהן (קצוה"ח קכב-ג).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אומן קונה בשבחכלי, בלתלין, עבדעברי, קבלן (פועל), שכיר.