קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן

הגדרה

מצווה לפדות מהכהן את בן ישראל מבן שלושים יום.
נקרא גם בכור אדם (כגון בלשון התורה שמות יג-יג ויג-טו, במדבר יח-טו).

מקור וטעם

מקורו מהפסוקים "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג-יג), "אך פדה תפדה את בכור האדם" (במדבר יח-טו).
מהות התשלום היא גם חוב ממוני וגם מצווה (שערי יושר ה-כה. ומנחת אשר במדבר לה-א חקר האם הוא פדיון ממש או רק מצוות נתינה), וחקר הגר"א וסרמן האם החוב הוא תולדה מהמצווה, או שהמצווה היא תולדה מהחוב (קובץ שיעורים קידושין לו).
והרוגאצ'ובר חילק בזה שכאשר האב פודה את בנו יש את שני הדינים – גם חוב ממוני (מתנות כהונה) וגם מצווה, אך כאשר הבן פודה את עצמו יש רק חוב ממוני (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה פדיון הבן אות ח).

פרטי הדין

הכח המחיל את הפדיון (כח האדם או כח המעשה ) הוא כח המעשה, דהיינו האדם משלם את הכסף וממילא הבן פדוי, ולא שהאדם עצמו פודה את הבן ע"י התשלום (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד לו).
האדם המחיל את הפדיון – חקר הגר"ש שקאפ האם רק האב מחיל את הפדיון, או גם הכהן (כוונת הכהן) (הגר"ש שקאפ קידושין טז ד"ה אמנם).
לגבי התשלום ביאר ר' שמואל (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד לו) שאינו פירעון חוב, אלא רק נתינת מעות (מעשה פדיון).
פדיון הבן לאחר ל' יום – חקר הרוגאצ'ובר האם הוא תשלומין בשביל העבר, או פדיון חדש (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה פדיון הבן ט).
נתן לכהן חמישה סלעים בעל כורחו, המנחת חינוך סובר שמועיל (שצב-א [ו]), והקצוה"ח כתב בדעת התוס' שלא מועיל (רמג-ד).
כהן שלקח חמישה סלעים בעל כורחו של הישראל, אם הישראל רוצה ליתנם לכהן אחר – דינו שמוציא מידי הכהן, אך אם אינו רוצה לתת כלל לפדיון הבן – אין מוציא מידו (מחנה אפרים זכיה ומתנה ח).
שליח – הרמ"א (יו"ד שה-י) כתב שאי אפשר לפדות ע"י שליח, והרבה אחרונים חלקו עליו (ש"ך, ט"ז, הגר"א, רעק"א, באר היטב ופתחי תשובה שם).
בשיעור שלושים יום חידשו הב"ח (יו"ד שה) והש"ך (יו"ד שה-יט בסופו) שאינם שלושים יום מלאים אלא כ"ט י"ב תשצ"ג. והמגן אברהם (או"ח שלט-ח) סובר שהם שלושים יום שלמים.
ספק אם חייב בפדיון – פטור מלפדות, שהמוציא מחבירו עליו הראיה (רמב"ם בכורים יא-יט).
דין עבד כנעני, הסתפק מהרי"ט אלגזי אם יועיל בפדיון הבן, דהיינו שראובן פודה בממונו את בנו של שמעון (בכורות א-ז, דן בזה קונטרסי שיעורים קידושין ח בסופו).
דין ערב, הסתפק הקונטרסי שיעורים (קידושין ח-ז) אם יועיל בפדיון הבן, דהיינו שהכהן אומר תן חמש סלעים לפלוני ויהיה בנך פדוי.

אנשים

כהנת, נחלקו בה הראשונים: הרא"ש כתב שאין ליתן לה פדיון הבן (וכן בכור בהמה טמאה), שנאמר "אהרן ובניו", ודורשים כהן ולא כהנת (רא"ש סוף בכורות סי' ד, וכן כתב הרמב"ם ביכורים א-י לגבי פדיון הבן). ותוס' סוברים שאפשר לתת לה (תוס' קידושין ח. ד"ה רב, בתירוץ השני, לגבי פדיון הבן), שהם סוברים "כהן ואפילו כהנת" (מצפה איתן על תוס' שם).
קטן שפודה את עצמו, הסתפק המנחת חינוך (שצב-א [ב], ודן בזה גם בס"ק ז שם) האם יוצא ידי חובה, שהרי החוב הממוני פוקע, כדין קטן שפרע את חובו, אך המצווה שקטן עושה בקטנותו לא מועילה .

ערכים קרובים

ערכים קרובים: פטר חמור.