קובץ יסודות וחקירות/עד מפי עד

הגדרה

עד המעיד ששמע מעד אחר את העדות, ולא ראה בעצמו - אינו נאמן (הסוגיא בשבת קמה.).
לדוגמא, איש פלוני אמר לי שראובן חייב לשמעון – אינו נאמן (סנהדרין לז: ורש"י שם ד"ה איש).

מקור וטעם

הטעם שאינו מועיל אינו שלא מאמינים לעד השני, אלא שאין סומכים על העד הראשון שהעיד חוץ לבית דין (קובץ שיעורים כתובות סח).

בדינים שונים

בעדות אשה לומר שמת בעלה עד מפי עד נאמן, שהקלו חכמים משום עיגונא והפקיעו את הקידושין (שבת קמה: ורש"י שם ד"ה לעדות).
בעדות בכור להעיד שהמום נפל בו מאליו ולא הכהן הטיל בו מום – נחלקו אמוראים האם עד מפי עד נאמן (שבת קמה:), ולהלכה נאמן (שבת קמה:, רמב"ם בכורות ב-טו).
קיום שטרות – מה שקיום שטרות מועיל ע"י שני עדים המכירים את חתימות העדים שבשטר, ואין בזה חיסרון של עד מפי עד, הוא משום שעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין. ולכן העדים שמעידים על חתימותיהם, לא על מנה שבשטר הם מעידים אלא על החתימות עצמן. וכמו שאם שמעו עדים שנחקרו בבית דין – יכולים להעיד על כך, ואינו עד מפי עד (קצוה"ח מו-ג ד"ה ודע. אמנם הקובץ שיעורים בבא בתרא קסד דן האם יש בכלל חיסרון של עד מפי עד בקיום שטרות, אפילו לא מתוך הכתב, ונשאר על כך בסתירה).

פרטי הדין

כאשר העד הראשון העיד בבית דין – יש שלושה צדדים מתי מועילה עדותו של השני (קובץ הערות כז-ז):
א) מתוס' (יבמות לא: ד"ה דחזו) משמע שתמיד העד השני יכול להעיד מפיו.
ב) מרבינו יונה (בשיטה מקובצת בבא בתרא קסה:) משמע שמועיל רק אם בית דין קיבלו את עדותו של הראשון ופסקו שהיא מכוונת.
ג) והגר"א וסרמן כתב שמסברא נראה שתלוי אם נגמרה הגדת הראשון שאינו יכול לחזור בו.
כתב ידו – ציווה לאחר לחתום על כתב ידו במקומו – מועיל, ולא שייך בזה פסול עד מפי עד (קצוה"ח מה-ב).
ע"פ עצמו – הכותב את עדותו על שטר או פנקס ולאחר מכן קרא את עדותו זו ולא נזכר בה – אינו יכול להעיד עליה, מדין עד מפי עד, שהוא עד מפי עדותו של עצמו (רמב"ם עדות ח-ה).
נהגו בני העיר לחתום עד מפי עד – מועיל (ש"ך חו"מ מה-ה, קצוה"ח מה-ב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מפיהם ולא מפיכתבם, עדים.