קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום

הגדרה

עדים שמטרתם אינה לברר את המציאות (עדי בירור), אלא שבלעדיהם הדין לא חל (הסוגיא בקידושין סה., בסוגיא זו האריך שערי יושר שער ז פרקים יב-טו).
בערך זה נדון בעדים לקיום הדבר בדבר שבערווה, אך יש דברים שבערווה שאע"פ שאינם צריכים עדי קיום, הם צריכים עדי בירור, כגון זנות של אשת איש. על עדי בירור בדבר שבערווה ע"ע אין דבר שבערווה פחות משניים.
בדיני דבר שבערווה – גיטין, קידושין ועוד.
לדוגמא, המקדש אשה בפני עד אחד בלבד – אין חוששין לקידושיו (קידושין סה.).
משמעות נוספת: במקומות רבים שנקטו "עדי קיום" הכוונה לעדים של קיום שטרות, וכך משמעותו גם בלשון הגמרא (בבא מציעא כא.). ובאחרונים מצאנו שמכנים "עדי קיום" עדים לקיום הדבר בדבר שבערווה, בניגוד לעדי בירור, ובזה דנו בערך זה.
המושג ההפוך הוא עדי בירור, דהיינו עדים שמטרתם רק לברר את המציאות. גם מושג זה, כמו עדי קיום, לא נזכר בגמרא בשם זה אלא באחרונים.
החולק על דין זה הוא רב פפא, שסובר שהמקדש בעד אחד חוששין לקידושיו (קידושין סה:). ואין הלכה כמותו (שו"ע אה"ע מב-ב. אמנם הרמ"א שם הביא שיש מחמירים וחוששים לקידושיו).

מקור וטעם

מקורם מהגזירה שווה "דבר דבר" מממון ("כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כא-א) – "על פי שניים עדים יקום דבר" (דברים יט-טו)) (סוטה ג:), והגזירה שווה מלמדת לא רק על עדי בירור אלא גם על עדי קיום (קצוה"ח רמא-א).
והקשו על זה, שהרי בדיני ממונות עצמם אין צריך עדי קיום, וא"כ כיצד הנלמד (דבר שבערווה) עדיף מהמלמד (ממון). ויש על זה שני תירוצים:
א) הגזירה שווה נאמרה בין עדי בירור בממון לבין עדי בירור וקיום בדבר שבערווה, אך עדי קיום בממון לא נאמרו (קצוה"ח רמא-א מביא בשם הרשב"א).
ב) מעיקר הדין באמת צריך עדי קיום גם בממון, אלא שהבעל דין עצמו משמש בתור עדי קיום, שהרי בממון יש דין שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי (אמנם תירוץ זה שייך רק לדעה שהודאת בעל דין היא מדין נאמנות ולא לדעה שהיא רק מדין מתנה) (דעת הקצוה"ח רמא-א עצמו).
מהותם היא רק דין שצריכים להיות עדים, אך לא צריך שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה. כגון עדים שראו את הקידושין ומייד אח"כ נפסלו להעיד – הקידושין עדיין כשרים, אע"פ שהעדים לא יוכלו לברר את המעשה (קובץ שיעורים בבא בתרא קז).
וחקר הגרנ"ט (סב ד"ה והנראה, קד ד"ה ונראה) האם הוא דין שצריכים להיות דווקא עדים, או שכל תכליתם היא רק שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה, ולכן גם ראיה אחרת מועילה.

בדינים שונים

חלויות מכח המעשה אינן צריכות עדי קיום, ולכן אין צריך עדי קיום על זנות של אשת איש כדי לאוסרה על בעלה – שאיסור זה אינו מכח האדם אלא מכח המעשה, כלומר שלא האשה מחילה את האיסור ע"י הזנות, אלא מעשה הזנות גורם ממילא לאיסור (הגר"ח יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר, קובץ הערות עו-ד, שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד. אמנם נראה שיש חולקים עליהם, שהרי הרוגאצ'ובר הביא טעם אחר לכך שמיתת הבעל לא צריכה עדי קיום , וכן הקובץ הערות עצמו התקשה שם בדעות הראשונים שיבום צריך עדי קיום. וכן יש מי שחידש שאיסור אשת איש שזינתה לבעלה כן צריך עדי קיום (שואל ומשיב קמא רסב, וביביע אומר ח"ב אה"ע ב-ח הביא עוד כמה מקורות לזה). וכן משמע מהאור שמח (אישות י-ב) שחולק על זה, שהסתפק שם בשני ספיקות שונים: האם חופה צריכה עדי קיום, והאם מועיל תנאי בחופה. ולא תלאם זה בזה. ולפי דבריהם היה לו לתלותם באותה השאלה – האם חופה היא כח האדם או כח המעשה ).
יבום לרוב הראשונים והאחרונים צריך עדי קיום (ריטב"א קידושין יב: ד"ה דרב, תוס' הרא"ש שם ד"ה ועל, מאירי קידושין ב., ריא"ז שהובא במשנה למלך יבום ב-ד, שער המלך שם), ויש חולקים (שו"ת הרשב"א ח"ד שכח. דנו בשאלה זו המשנה למלך שם, מנחת חינוך תקצח-א [ה] ותקצט-א [ד], קובץ הערות עו-ד בסופו, קהילות יעקב יבמות ח). והוסיף המנחת חינוך (תקצח שם) שגם אם צריך עדי קיום ולא נקנית לו בלעדיהם – אעפ"כ לא עבר איסור בביאה, מפני שאיסור אשת אח פקע.
חליצה – נחלקו הראשונים האם צריכה עדי קיום (ריטב"א יבמות קה: בסופו: צריך עדי קיום, רשב"א שם: אין צריך עדי קיום).
חופה – האור שמח (אישות י-ב בתחילתו) הסתפק האם צריכה עדי קיום, והאבני מילואים (לח-יז) כתב שצריך.
דעת האשה לקידושין – האבני מילואים כתב שאין צריך עדי קיום על דעתה, משום שפעולת הקידושין נעשית ע"י הבעל, והאשה צריכה רק להתרצות לקידושין. אך השערי יושר כתב שאפילו אם האשה צריכה רק להתרצות – צריך עדי קיום, שהרי התרצותה מבררת את חלות הקידושין (ז-יב ד"ה כתב, והביא גם את האבני מילואים. ובד"ה ולענ"ד חלק על עצם יסודו של האבני מילואים וכתב שגם האשה צריכה מחשבה לקידושין, ולא די בהתרצותה).
ביטול גט – דנו האם הוא דבר שבערווה וצריך עדי קיום, או שאינו דבר שבערווה, והעדים הם רק לבירור (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה ביטול הגט: לתוס' הוא דבר שבערווה וצריך עדי קיום, לרמב"ם אינו דבר שבערווה וצריך רק עדי בירור. וכן דן האור גדול (דף ס טור א ודף סא טור א) האם צריך עדי קיום).
מיתת הבעל – אין צריך עדי קיום כדי להתירה לעולם. וכתבו על כך האחרונים שני טעמים:
א) משום שהיתר מיתת הבעל אינה כח האדם אלא כח המעשה , וצריך עדי קיום רק לחלויות מכח האדם (שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד) .
ב) משום שמיתה היא דין מיוחד שכיוון שכבר אין את הבעל שאוסר אותה – ממילא מותרת לעולם (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שבערווה).

פרטי הדין

המעשה עצמו – נחלקו המפרשים האם העדים צריכים לראותו ממש, כגון שראו שהאיש החזיק כסף לקדש את האשה וכעת הכסף ביד האשה, אך לא ראו את הנתינה עצמה, וכן אם לא ראו את פניה של האשה (דרכי משה אה"ע מב-ד: מחלוקת ראשונים, אבני מילואים לא-ד: פסול, נודע ביהודה מהדורא תנינא נד: כשר).
עדי קיום על פרטי הדין – דנו האחרונים האם צריך עדי קיום על פרטי הדין או רק על המעשה עצמו. כגון איש שזרק לאשה את כסף קידושיה לחצרה – האם צריך עדי קיום על כך שהחצר שייכת לה: השערי יושר (ז-יב ד"ה ובזה) כתב שאין צריך על זה עדי קיום, והנודע ביהודה סתר עצמו בזה (מהדורא קמא נח ומהדורא תנינא אה"ע עז, הביאו השערי יושר שם ד"ה ובספר נוב"י).
עדות מיוחדת (שני עדים שראו את העדות כל אחד מחלון אחר) – הכנסת הגדולה כתב שיש אומרים שעדות מיוחדת מועילה לעדי קיום, והאחיעזר כתב שלכו"ע לא מועילה (ח"א כה-יג, והביא גם את כנסת הגדולה).
חזקת אומדנא מועילה גם לקיום הדבר, כגון בקידושין (שו"ת תרומת הדשן רז לעניין שילוח סבלונות, וביאר את הטעם שהיא כאנן סהדי).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור), עדי חתימה ועדימסירה, עדים (בשאר התורה – ממונות, נפשות ועוד).