קובץ יסודות וחקירות/עגלה ערופה

הגדרה

כאשר נמצא הרוג ואין ידוע מי הרגו, זקני העיר הקרובה אל החלל מביאים עגלה ועורפים אותה (הסוגיות בסוטה מד: והלאה, האריך בסוגיא זו מנחת חינוך תקל).

מקור וטעם

מקור המצווה מפורש בפסוקים: "כי ימצא חלל באדמה וגו' לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו'" (דברים כא-א).
בטעם המצווה נחלקו הראשונים, ומצאנו בזה ארבע דעות:
א) כדי להחריד את לב הקהל, וכל היודע מי הרוצח יבוא ויעיד (חינוך תקל ד"ה משרשי, מורה נבוכים ח"ג סוף מ).
ב) עצם הפרסום שהזקנים רוצים למצוא את הרוצח, גם אם לא ימצאוהו (חינוך שם).
ג) כדי שאנשים ירבו בשמירת הדרכים, משום שיחששו שאם תזדמן שם רציחה יפסידו את אחוזתם שתיאסר בהנאה (רבינו בחיי דברים כא-א בשם יש שפירש).
ד) אין בו טעם אלא הוא חוק, כעניין הקרבנות הנעשים בחוץ (שעיר המשתלח ופרה אדומה) (רמב"ן דברים כא-ה בסופו, והביא גם את הרמב"ם).

פרטי הדין

המדידה – מודדים מההרוג אל הערים הקרובות, כדי לדעת מי העיר הקרובה. ואף אם נראה בעליל שעיר מסויימת קרובה יותר, אעפ"כ מצווה למדוד אליה (סוטה מה.). ובמקרה זה נחלקו האחרונים האם מצווה למדוד גם לשאר הערים הסובבות, או שכיוון שידוע שזו העיר הקרובה מודדים רק אליה (משנה למלך רוצח ט-א – אין צריך למדוד לשאר הערים, באר שבע סוטה מה: – כן מודדים אליהן. דן בזה מנחת חינוך תקל-א [ג] ד"ה ומודדין).
נמצא ההרוג בתוך העיר, נחלקו האחרונים האם מביאה עגלה ערופה (יד דוד: אינה מביאה, מחנה יהודה – מביאה, מנחת חינוך סוף תקל (ד"ה ופטפוטי) הסתפק בזה והביאם).
נתבטל בית הדין בעיר לאחר שמדדו אל העיר ונתחייבו בעגלה ערופה, הסתפק המנחת חינוך האם העיר מביאה עגלה אע"פ שאין בית דין (תקל-א [יא] ד"ה אך).
נמצאו כמה חללים זה בצד זה, חידש הרמב"ם שהעיר הקרובה מביאה עגלה אחת על כולם (רוצח ט-י), והמנחת חינוך נשאר בצ"ע מה מקורו (תקל-א [ה]).
כאשר עיר רחוקה גדולה מהקרובה – מפורש בגמרא שאין הולכים אחר הקרובה (בבא בתרא כג:). ונחלקו בזה הראשונים: הרמב"ם כתב שהגדולה יותר מביאה את העגלה (רוצח ט-ו). ותוס' רי"ד החינוך והמנחת חינוך כתבו ששתיהן אינן מביאות (מנחת חינוך תקל-א [ח]).
זמנה – לאחר המדידה מצווה תיכף להביא את העגלה, ככל המצוות. אך אפילו אם אחרו כמה שנים, נשאר עליהם החיוב להביאה (מנחת חינוך תקל-א [יג] ד"ה ומצווה).
קריאת הפסוקים – הסתפק בזה המנחת חינוך בחמישה ספיקות (תקל-א [יט]):
א) האם מעכבת.
ב) האם צריכים לקרוא דווקא בשעת העריפה.
ג) האם צריכה להיות דווקא ביום, כמו העריפה, או שאפשר גם בלילה.
ד) האם כהנים מעכבים.
ה) האם חללים כשרים.
אתנן זונה ומחיר כלב הסתפק המנחת חינוך האם פסולים גם בעגלה ערופה (תקעא-א [ו] ד"ה עיין).

איסורההנאה

עגלה ערופה אסורה בהנאה (קידושין נו: במשנה). מקור איסור ההנאה מכך שנאמר בה "כפר לעמך ישראל" (דברים כא-ח), ולומדים מהלשון "כפרה" שהיא כקודשים (קידושין נז.).
טעם איסור ההנאה – לרש"י הוא משום קדושה, ותוס' חולקים עליו (קובץ שיעורים ח"ב כא-ד,ה).
זמן איסורה – נחלקו בגמרא האם נאסרת מחיים או לאחר עריפה (כריתות כה.). וחידש הרוגאצ'ובר שכל מחלוקתם לעניין קדושת הגוף, אבל קדושת דמים לכו"ע יש עליה מחיים (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עגלה ערופה אות כב).
גניזה – עגלה ערופה היא מן הנקברים (תמורה לג:), אך נקטו לגביה גם את הלשון "גניזה", משום שאינה כשאר הנקברים, אלא אף אסור להזיזה ממקומה, וגם מקום גניזתה נאסר, וקונה את מקומה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עגלה ערופה אות כה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איסורי הנאה, קרוב (בספיקות) (שמקורו בעגלהערופה, כמו שהבאנו שם בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מקורו), רוצח.