קובץ יסודות וחקירות/ספק ספיקא

הגדרה

שני ספיקות במקרה אחד - סומכים עליהם אפילו לקולא (הסוגיא בכתובות ט., בסוגיא זו האריך הש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא, וסיים (בקיצור כללי ספק ספיקא): "דיני ספק ספיקא עמוקים ורחבים מני ים, ויש בהם כללים ועניינים הרבה").
לדוגמא, הנושא בתולה וטוען פתח פתוח מצאתי –
א) ספק נבעלה תחתיו ספק אין תחתיו (אלא לפני שהתארסה).
ב) ואם תמצי לומר תחתיו ספק באונס (ומותרת לבעלה) ספק ברצון (כתובות ט.).
נקרא גם ספק מוציא מידי ספק, אך יש אומרים שהם דינים נפרדים . ובלשון הירושלמי נקרא "שני ספיקות" (יבמות טז-א [פב.]) או "אין ספק לספק" (נידה א-א [א:]).
החולק על דין זה – הסתפק הראש יוסף (חולין יא) האם רבי מאיר דחייש למיעוטא חולק גם על דין ספק ספיקא ומחמיר בו. אך השב שמעתתא (א-יח) וההפלאה (כתובות טו) כתבו בפשטות שאפילו רבי מאיר מקל בספק ספיקא. ולהלכה מקילים בספק ספיקא.

מקור וטעם

בטעמו מצינו מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים לשלוש דעות (שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר):
א) רוב (שו"ת הרשב"א ח"א תא. והשערי יושר (א-יט ד"ה ונ"ל) דייק נגד דעה זו מהלשון "ספק ספיקא" ולא "ב' ספיקות"). ודנו האחרונים האם כוונתו לרוב מקרים, שרוב הסיכויים שמותר (רוב הנשים שנמצא פתחן פתוח מותרות), או לרוב צדדים, שיש שלושה צדדים להקל (אין תחתיו ובאונס, אין תחתיו וברצון, תחתיו ובאונס) ורק צד אחד להחמיר (תחתיו וברצון) (הגרנ"ט כה וקהילות יעקב כתובות ח ד"ה ולפ"ז, והוסיף הקהילות יעקב שם שהטעם שאינו רוב מקרים (אלא רוב צדדים) הוא שאין אנו יודעים כלל האם יש באמת רוב מקרים). וכן דנו האם הוא רובא דאיתא קמן (נתיה"מ) או דליתא קמן (אחיעזר ח"ב ו-יג, הביאם הפרי משה רוב ב-ב, וקשור לשאלה האם הוא רוב צדדים או רוב מקרים).
ב) ספיקא דרבנן (גליוני הש"ס כתובות ט.), לרמב"ם וסיעתו שספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא (והפני יהושע כתב זאת גם לרשב"א וסיעתו שלחומרא מדאורייתא, משום שיש כאן חזקת היתר (שו"ת פני יהושע יא)).
ג) דעה פחות ידועה היא דעת הגרנ"ט, והיא, שגזירת הכתוב שספיקא דאורייתא לחומרא נאמרה רק בספק אחד. ולפי זה זו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו (הגרנ"ט כה. לדעה זו הקולא בספק ספיקא אינה ממקור חיובי, אלא מחוסר מקור. ואם כן מסתבר שכל הכרעה שתבוא נגד הספק ספיקא תגבר עליו ).
(כמובן שכל הדינים דלקמן תלויים במחלוקת הנ"ל).

בדינים שונים

באיסורים ספק ספיקא מועיל (אמנם יש דעה שבאיסורין ספק ספיקא לא מועיל כלל (גליוני הש"ס כתובות ט. (ד"ה ספק ספיקא הוא) בשם באר יעקב)).
בפיקוח נפש – בפשטות מחללים שבת לפיקוח נפש אפילו בספק ספיקא, אך יש ראשונים שחולקים. כגון לפקח את הגל (מפולת) על אדם שיש ספק האם הוא חי או מת ויש גם ספק האם הוא ישראל או נכרי (מאירי יומא פה. (ד"ה פיקוח) הביא את המחלוקת).
בממונות – עיין לקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.
===פרטי הדין === בספק ספיקא להחמיר גם הרמב"ם מודה שיש להחמיר מדאורייתא, אפילו שבשאר ספיקא דאורייתא סובר שמחמירים רק מדרבנן (נודע ביהודה מהדורא תנינא יו"ד לח, שער המלך טומאת מת ט-יב (לא: בדפיו)).
מתהפך – לרוב הדעות הספק ספיקא צריך להתהפך, דהיינו שאפשר להסתפק בספק הראשון גם אחרי השני, אך ספק ספיקא שאי אפשר להופכו לא נחשב ספק ספיקא אלא כספק יחיד.
למשל, שחט ולאחר השחיטה נמצאה הסכין פגומה. לכאורה יש כאן ספק ספיקא: [א] ספק אולי נפגמה רק בעצם המפרקת, כלומר בסוף השחיטה, אך השחיטה עצמה היתה כשרה, [ב] גם אם נפגמה בשחיטה עצמה – אולי נפגמה רק במיעוט האחרון של השחיטה, ורוב השחיטה היתה כשרה.
אך את הספיקות האלו אי אפשר להפוך, שהרי לא שייך להסתפק [א] אולי נפגמה במיעוט האחרון של השחיטה, [ב] וגם אם נפגמה בתחילת השחיטה – אולי נפגמה במפרקת. זה לא שייך, שהרי אם נפגמה בתחילת השחיטה היא כבר טריפה. ולכן אין דינו כספק ספיקא (ש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא אות יג).
ויש חולקים וסוברים שגם מקרה כזה הוא ספק ספיקא (מהרי"ט ח"ב יו"ד ב ועוד, מובאים בפרי משה רוב כב-ג).
כשאחד מהספיקות לא שקול, דהיינו שיש לתלות באיסור יותר מבהיתר, או שהאיסור שכיח יותר, נחלקו המפרשים האם נחשב ספק ספיקא (הביאם שב שמעתתא א-יח. ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לג – אינו ספק ספיקא).
אשם תלוי – דעת התוס' שחייבים על ספק ספיקא אשם תלוי (כריתות יז: ד"ה מדסיפא, דן בדבריהם מנחת חינוך קכח-א [ג] ד"ה ואם, [ח] ד"ה והנה). והשדי חמד תמה על דבריהם (ח"א עמוד 474).
כשהספק הראשון אסור מדאורייתא, חידש הבדק הבית שאינו נחשב ספק ספיקא, והספק השני עדיין ישאר אסור מדרבנן (כגון שהספק הראשון הוא ספק טריפה, שהוא אסור מדאורייתא, והיא נתערבה באחרות). וכל מה שספק ספיקא מותר הוא רק כשהספק הראשון מותר מדאורייתא, שאז הספק השני מתירו לגמרי (כגון שהספק הראשון הוא שהאיסור נתערב בהיתר, שהרי תערובת מותרת מדאורייתא) (בדק הבית (על תורת הבית) בית ד שער ב ד"ה וכתב רבינו יצחק).
ספק ספיקא בבין השמשות, כגון שהאדם מסופק האם שקעה החמה בערב שבת, נחלקו בו הפוסקים:
א) הוא כספק ספיקא (ספק יום ספק בין השמשות, ובין השמשות עצמו הוא ספק) ומקילים בו (מהר"ח אור זרוע רל).
ב) יש להחמיר בו כבין השמשות (מגן אברהם או"ח רסא-א), משום שחיסרון ידיעה (שאינו יודע האם שקעה החמה) לא נחשב לספק (פרי מגדים שם).
ג) יש להחמיר בו כבין השמשות משום שהוא ספק ספיקא משם אחד, שהספק אם שקעה החמה הוא האם הוא עדיין יום, וכן הספק בבין השמשות עצמו הוא האם הוא יום או לילה, ואם כן בעצם הוא רק ספק אחד – האם הוא יום או לילה (שדי חמד ח"א ב-ב ד"ה ובספק עמוד 362, והביא גם את שתי הדעות הקודמות).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה .
רוב, כתב הרשב"א שספק ספיקא כמותו, ואולי אפילו עדיף ממנו (שו"ת הרשב"א ח"א תא. וכן כתב פסקים וכתבים קכט (הובא בכללי התלמוד מספר כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא וחזקה ומיגו וחזקה י) שספק ספיקא עדיף מרוב). אך יש אומרים שרוב עדיף (הובאו בשב שמעתתא א-כ).
חזקה דמעיקרא – לרשב"א הספק ספיקא גובר, משום שלשיטתו הוא מדין רוב , ורובא וחזקה רובא עדיף (שו"ת ח"א תא). והרבה חולקים על זה (ש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כט, שב שמעתתא א-כ) משום שהספק הראשון נחשב כאיסור ודאי , וא"כ נשאר רק ספק אחד, וספיקא דאורייתא לחומרא (ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא כז).
מוחזק, לרוב הדעות ספק ספיקא לא מוציא ממנו, ורק דעת התוס' והמהרי"ב שמוציא (קונטרס הספיקות ו-ז, שב שמעתתא א-כ, תקפו כהן קכא הגהה טו, טז. דן בזה גם קהילות יעקב כתובות ח. והפני יהושע הקשה איך יוציא והרי טעמו של ספק ספיקא הוא מדין רוב ואין הולכין בממון אחר הרוב, ולכן סובר שמוציא רק עם ברי ושמא (כתובות ט:). עוד אפשר לומר שהוא רובא דאיתא קמן , ויש דעה שרובא דאיתא קמן כן מוציא ממון ).
ספק טומאה (שברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור) עדיף מספק ספיקא. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד – עדיין טמא (קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו).
בספק ספיקא להחמיר בדרבנן נחלקו המפרשים האם גם בזה מקילים (דברי סופרים א-מג בדעת הרמב"ם) או שמחמירים (גליון מהרש"א תחילת קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך יו"ד קי).
ובצירוף חזקת היתר מותר (שם).
ובספק ברכות נחלקו האחרונים האם מברכים בספק ספיקא: הלחם משנה (ברכות ד-ו) כתב שמברכים, והמשנה ברורה (רטו-כ) פסק שאין לברך.
מרא קמא נגד ספק ספיקא – דינו כספק, וחולקין (נחל יצחק כה קונטרס תפיסה ע"י שליח ב-ד).

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, נחלקו האם אפשר לסמוך עליו, וטוב להחמיר (רמ"א יו"ד קי-ח).
בספק שאפשר לבררו, לרש"י צריך לברר, ותוס' חולקים עליו (הובאו בחתם סופר כתובות מהדורא בתרא ב. ד"ה שאם. וכן הש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לה הביא שיש בזה מחלוקת). והרשב"א כתב שצריך לברר, אף על פי שברוב כתב שאין צריך לברר, והקשו עליו שהרי הוא סובר שספק ספיקא מטעם רוב (פרי משה רוב ה-ג).
ובשני מקרים לכו"ע אין צריך לברר: כאשר אפשר לברר רק ספק אחד, וכן כאשר אפשר לברר רק האם הוא אסור בוודאי ואי אפשר לברר האם הוא מותר בוודאי (פתחי תשובה יו"ד קי על קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך לה).
בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, האם יהיה כמחצה על מחצה (ספק שקול) כדינו ברובא דאיתא קמן, או שהספק ספיקא יועיל, נחלקו בזה האחרונים לשלוש דעות:
א) הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) כתב שהספק ספיקא יועיל (ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן, וביאר זאת על פי דברי הר"ן שקבוע הוא חידוש, ולכן לא לומדים ממנו).
ב) החוות דעת (קי חידושים יב) חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי.
ג) הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג).
בספיקא דדינא – כשאינו ספק במציאות אלא מחלוקת הפוסקים, לא אומרים ספק ספיקא (שב שמעתתא א-כג בשם המהריב"ל).
בספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין – מותר, והיש לו מתירין לא אוסר (אלא רק בספק במציאות) (רעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי (בסופו)).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה), ספיקא דאורייתא, ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק), ספק ספק ספיקא.