קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דדינא

הגדרה

ספק שאינו במציאות אלא רק בדין (בעיא דלא איפשיטא או מחלוקת הפוסקים), יש הכרעות שלא מועילות בו, והדין נשאר ספק.
לדוגמא, ספק האם האיש נתן לאשה כסף – הוא ספק במציאות, נתן הוא ואמרה היא, שזוהי בעיא דלא איפשיטא בגמרא (קידושין ה:) – הוא ספיקא דדינא.

ספיקות שונים

בין השמשות, שאנו מסופקים אם הוא יום או לילה – יש מי שחקר האם הוא ספק במציאות או ספיקא דדינא (ספר זמני ההלכה למעשה ח"ב (באותו כרך) עמוד יט "בדין בין השמשות" ד"ה ויש לעיין), והרעק"א כתב שהוא נחשב ספיקא דדינא (רעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי) .
תפוס לשון ראשון או אחרון, בגדר הספק בזה תוס' כתבו שהוא ספיקא דדינא (בבא בתרא סב: תחילת ד"ה איתמר, וכן כתב ערוך השולחן חו"מ ר-יח), והמשנה למלך כתב שהוא ספק במציאות, שאנו מסופקים האם חזר בו מהלשון הראשון, או שהלשון האחרון הוא טעות (שכירות ז-ב ד"ה שהקרקע. דן במחלוקתם קונטרס הספיקות א-ב).

בהכרעות שונות

בסעיף זה נפרט מה הדין בכל הכרעה בספיקא דדינא – מתי ההכרעה מועילה ומתי דינה נשאר ספק. רובא דאיתא קמן נגד מוחזק במחלוקת הפוסקים, כיוון שאין הולכין בממון אחר הרוב, המוחזק יכול לטעון "קים לי", כלומר אני סומך על הדעות שפוסקות כמותי, ואפילו כשהן רק מיעוט הדעות (קונטרס הספיקות ו). אך אי אפשר לומר "קים לי" כפוסק שכל החכמים חולקים עליו (תקפו כהן עב, קכג), וכן לא כפוסק שהמחבר והרמ"א לא הזכירוהו (אורים ותומים קכג, קונטרס הספיקות ו-ו).
חזקה דמעיקרא בספיקא דדינא, כגון נתן הוא ואמרה היא, שהגמרא (קידושין ה:) נשארה בספק האם הקידושין חלים – לרוב הדעות אינה מועילה, שלא שייך ללכת בזה אחר החזקה (רש"י, כנסת הגדולה, משנה למלך – הובאו בשו"ת רעק"א מהדורא קמא לז ד"ה ובזה וד"ה ויעויין), אך יש חולקים וסוברים שגם בספיקא דדינא מועילה חזקה (ר"ן ותוס', הובאו בשו"ת רעק"א שם ד"ה באופן).
ספיקא דאורייתא בספיקא דדינא – המאיר לעולם (כ) כתב שבזה גם הרמב"ם (שסובר שספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן ) מודה שלחומרא מדאורייתא, אך השב שמעתתא (א-ג, ומובא בספר המאיר לעולם שם) כתב שגם בזה הרמב"ם סובר שמחמירים רק מדרבנן.
בספיקא דרבנן מקילים גם במחלוקת הפוסקים (משנה ברורה קס-מז).
סומכוס שסובר שממון המוטל בספק חולקין, ולא אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה, גם הוא מודה שבספיקא דדינא המוציא מחבירו עליו הראיה (קונטרס הספיקות א-א, תקפו כהן ו).
תפיסה בספיקא דדינא נחלקו בה המפרשים לשלוש שיטות:
א) התרומת הדשן כתב שלא מועילה, בין בתיקו ובין במחלוקת הפוסקים (קונטרס הספיקות ה-ז).
ב) התקפו כהן כתב שמועילה, בין בתיקו ובין במחלוקת הפוסקים (ו, לד. ובסי' עב הוסיף שמועילה אפילו אם רק מיעוט הפוסקים מסייעים לתופס).
ג) המהרי"ק חילק שבתיקו ובמחלוקת בש"ס לא מועילה תפיסה, אך במחלוקת הפוסקים שאחר חתימת הש"ס ובספיקא דדינא שלא הוזכרה בש"ס כן מועילה (קונטרס הספיקות ה-ז. ובדיני תפיסה לנתיה"מ סוף סי' כה כלל כ הוסיף שבמחלוקת שאחר חתימת הש"ס התפיסה תועיל אפילו אחרי שנולד הספק ואפילו בטוען שמא).
כל דאלים לא מועיל בספיקא דדינא (תקפו כהן קכה).
ספק ספיקא – לא אומרים ספק ספיקא במחלוקת הפוסקים (שב שמעתתא א-כג בשם המהריב"ל).
חזקת מרא קמא בספיקא דדינא – נחלקו בו הראשונים:
א) לרשב"ם (בבא בתרא לב: ד"ה הלכתא) לא הולכים בזה אחר מרא קמא.
ב) אך לתוס' (שם ד"ה והלכתא) לרא"ש (בבא מציעא פ"ג סוף ב) ולרמב"ם (אבן האזל קניין כג-ג) כן הולכים גם בזה אחר מרא קמא. בטעמם כתב הקהילות יעקב שסוברים שמרא קמא הוא מוחזק ולכן מועיל גם בספיקא דדינא (בבא בתרא כג ד"ה ונראה לבאר, ובדעת הרשב"ם ביאר שסובר שמרא קמא הוא חזקה דמעיקרא), והרעק"א כתב שסוברים שאע"פ שמרא קמא הוא חזקה דמעיקרא, לדעתם באמת חזקה דמעיקרא מועילה גם בספיקא דדינא (שו"ת רעק"א מהדורא קמא לז ד"ה באופן דביסוד).
ספק אבלות להקל גם בספיקא דדינא, כגון מחלוקת בש"ס או מחלוקת הפוסקים (מועד קטן יח.).
דבר שיש לו מתירין אינו אוסר בספיקא דדינא, אלא רק בספק במציאות (רעק"א ברכות ב. (סוף ד"ה שם וממאי) מביא פר"ח לגבי ספיקא דרבנן, ומוסיף מדעת עצמו גם לגבי ספק ספיקא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ספיקא דאורייתא, ספיקא דרבנן (לגבי ספק שאינו במציאות ואינו ספיקא דדינא אלא ספק עצמי ע"ע ספיקות בסעיף "ספק עצמי").