קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה

הגדרה

אין להפסיק בין ברכת גאל ישראל לבין תפילת שמונה עשרה (הסוגיא בברכות ד:).

מקור וטעם

במקור הדין יש ארבע דעות:
א) סמיכות הפסוק (תהילים יט-טו) "ה' צורי וגואלי", דהיינו גאולה, לפסוק (תהילים כ-ב) "יענך ה' ביום צרה", דהיינו תפילה (ירושלמי ברכות א-א [ו.], הובא ברש"י ברכות ד: ד"ה זה) .
ב) משל לאדם שבא להתחנן לפני המלך, שצריך לרצותו ולשבחו ומייד אח"כ לתבוע את צרכיו, ואם לא יבקש מייד – ילך המלך (טעם נוסף בירושלמי שם, הובא ברש"י שם).
ג) כך מראה את עבדותו לקב"ה, שמראה שמכיר את טובתו של הקב"ה, ועושה את רצונו ומצוותו (רבינו יונה (על הרי"ף) ברכות ד: ד"ה איזהו).
ד) ביציאת מצריים עם ישראל בטח בקב"ה, וכשהוא מזכיר זאת ומתפלל מייד אח"כ מוכיח שגם הוא בוטח בקב"ה (טעם נוסף ברבינו יונה (על הרי"ף) ברכות ד: ד"ה איזהו).
במהותו חקר הקהילות יעקב (ברכות ב) האם הוא דין בגאולה (בקריאת שמע) או בתפילה. דהיינו האם כשלא סומך החיסרון הוא בגאולה שאינה מושלמת, או בתפילה שאינה מושלמת.

פרטי הדין

בשבת נחלקו המפרשים האם צריך לסמוך גאולה לתפילה: יש אומרים שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה משום שהמקור לסמוך גאולה לתפילה הוא הפסוק "יענך ה' ביום צרה" ושבת אינה יום צרה (הגהות אשר"י ברכות ט:, אור זרוע ח"א קריאת שמע יד). אך הב"י (או"ח קיא-א) דחה את דבריהם, שההיקש הוא סמך בעלמא , ועוד, שתפילת שבת – במקום חול היא.
ביום טוב צריך לסמוך גאולה לתפילה לכו"ע, שיום טוב בשאר הפעמים (דהיינו אותו היום בשבוע שחל בו יום טוב, בשאר השבועות) הוא יום צרה, ורק לגבי שבת נחלקו משום ששבת לעולם אינו יום צרה (דרכי משה או"ח קיא-א).
כאשר אינו מחוייב בקריאת שמע, כגון קודם השקיעה, לא חל עליו חיוב סמיכת גאולה לתפילה, ויכול להתפלל בלי לסמוך (קהילות יעקב ברכות ב (ד"ה ונראה) בדעת הרמב"ם תפילה ג-ז. אמנם מהראב"ד שם משמע שחולק על זה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: קריאת שמע, תפילה.