קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול

הגדרה

כמה עדים שמעידים, וחלקם פסולים - נפסלים כולם (הסוגיא במכות ה: ו.).
לדוגמא, שלושה עדים, ששניים מהם כשרים ואחד מהם קרובו של בעל הדין – שלושתם פסולים להעיד (מכות ה: במשנה).
נקרא גם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (מהמידות לחקר ההלכה ו-יב משמע שעדות שבטלה מקצתה ונמצא אחד מהם קא"פ הם אותו הדין, וכן משמע מלשון השדי חמד (ח"ד ע-מט עמוד 436) שהם שווים (שהרי פתח (בד"ה עדות) בעדות שבטלה מקצתה והמשיך (בד"ה ואי) בנמצא אחד מהם קא"פ). אמנם האחיעזר ח"ב כה-ז חקר האם עדות שבטלה מקצתה הוא מדין נמצא אחד מהן קא"פ או שהוא דין נפרד, והביא בית אפרים חו"מ נז שמחלק ביניהם וראב"ד וירושלמי שסוברים שעדות שבטלה מקצתה הוא מדין נמצא אחד מהם קא"פ).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (דברים יז-ו) "על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת" – אם מתקיימת העדות בשניים למה פירט לך הכתוב בשלושה, אלא להקיש שניים לשלושה: מה שניים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה, אף שלושה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. מניין אפילו מאה, תלמוד לומר עדים (מכות ה: במשנה).
במהות הפסול חקרו האם נחשב כאילו אותו הפסול שיש בעדים הפסולים ישנו גם בכשרים (למשל, כאילו גם הם קרובים), או פסול בפני עצמו (אע"פ שאינם קרובים) (המידות לחקר ההלכה ו-יב).
ונפק"מ לפסול של חשש משקר, כגון גזלן: אם נאמר ששאר העדים נעשים כגזלנים שחשודים לשקר, אם כן יהיו פסולים גם לעדות אשה (להעיד שמת בעלה). אך אם נאמר שאינם חשודים לשקר, אלא נעשים כשאר פסולים כמו אשה וקרוב, א"כ לעדות אשה הם עדיין כשרים (שהרי כל הפסולים כאשה וקרוב כשרים לעדות אשה, ורק מי שיש חשש שמשקר פסול לזה) (שו"ת רעק"א מהדורא קמא קכד: כשרים לעדות אשה, שהרי למעשה אינם חשודים לשקר).

בדינים שונים

בגיטין וקידושין דן השדי חמד האם גם בהם אם נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה, או רק בדיני ממונות (ח"ד ע-נג עמוד 437). והרעק"א (גיטין ג.) והקהילות יעקב (גיטין ג) כתבו זאת גם לגבי גט (שדנו מדוע כשאחד העדים חתם שלא לשמה לא פוסל את שאר העדים).

פסולים שונים

נוגע – הגבורת ארי הסתפק האם אומרים בו שפוסל את שאר העדים, והקובץ שיעורים כתב שלא פוסל (בבא בתרא קעו, והביא גם את הגבורת ארי. וכן דן בזה שדי חמד ח"ד ע-נד עמוד 437). פסול שאינו פסול הגוף, שאינו פסול מצד עצמו (כחשש משקר) אלא רק בעדות זו, כגון עדות שלא בפני בעל דין – הרעק"א (גיטין ג.) והשדי חמד (ח"ד ע-מט ד"ה ובעיקר) כתבו שאין אומרים בזה שפוסל את כולם. והקהילות יעקב כתב שכן פוסל (קהילות יעקב גיטין ג בתחילתו, והוכיח מתוס' סנהדרין מא: (ד"ה כמאן) שפוסלים באומר איני יודע בחקירות. והביא גם את הרעק"א).
פסול שאינו מטעם נאמנות, כגון עד שחתם על גט שלא לשמה – אינו פוסל את שאר העדים (קהילות יעקב גיטין ג בתחילתו).
עד שאי אתה יכול להזימו – הדבר אברהם (ח"ג יב-ג ד"ה שבתי) תלה זאת במחלוקת ראשונים, שלתוס' פוסל את שאר העדים ולרש"י השאר כשרים.
פסול דרבנן פוסל את כל העדות כפסול דאורייתא (תומים לו-יא).
בדיינים, כגון שהיו חמישה דיינים ונמצא אחד מהם קרוב או פסול – יש בזה שלוש דעות:
א) רוב המפרשים כתבו שגם בזה אומרים שדינם בטל כמו עדים (שו"ת הרשב"א, מהרש"ח שהובא במשנה למלך עדות טז-ה, כנסת הגדולה, ביאור הגר"א אה"ע קסט-יז), וביאר הקובץ שיעורים (בבא בתרא תריג, והביא את שו"ת הרשב"א) שלומדים דיינים מעדים.
ב) יש אומרים שדינם כשר (משנה למלך שם בדעת רש"י, והקהילות יעקב סנהדרין ב דן בזה באריכות, והביא (בד"ה ובעיקר) שיש אומרים שזו מחלוקת בירושלמי, ודחה את דעתם).
ג) והקצוה"ח חילק, שכאשר הדיינים פוסקים – אין בהם דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. אך כשהם כותבים הנפק, או שמעידים שנתקבלה עדות בפניהם, או שכותבים את פסק הדין – יש בזה דין קרוב או פסול, משום שבזה יש עליהם תורת עדים (קצוה"ח לו-ז, והביא גם את המהרש"ח וכנסת הגדולה).
בעל דבר (אדם קרוב אצל עצמו) – נחלקו הראשונים האם הוא עד פסול כשאר קרובים, ויש בו דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, או שאינו עד כלל, ואין בו דין זה. ע"ע אדם קרוב אצל עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורו.

פרטי הדין

אם העד הכשר לא ידע שהעיד איתו פסול, כגון שלא ידע שאחיו העיד – לתוס' (מכות ו. ד"ה שמואל) גם בזה עדותן בטילה, ולרי"ף כשרה (הובא ברא"ש מכות פ"א סי' יא. דן בדבריהם הנתיה"מ לו-ה).
שטר שאחד מעדיו פסול – בטל כולו, כדין עדות שבעל פה (רמ"א חו"מ לו-א).
בכוונת העדות יש שלושה מקרים:
א) גם הכשרים וגם הפסולים התכוונו להעיד – עדותן בטילה, שהרי זהו המקרה הפשוט שנמצא אחד מהן קרוב או פסול.
ב) הכשרים התכוונו להעיד והפסולים לא התכוונו – עדותן כשרה (שו"ע חו"מ לו-א).
ג) לא הכשרים ולא הפסולים התכוונו להעיד – עדותן בטילה, שנעשים שקולים זה לזה (ש"ך חו"מ לו-ג, דן בדבריו הקצוה"ח לו-א).

אנשים

אשה אינה פוסלת את שאר העדים (תומים לו-יא, דבר אברהם ח"ג יב בתחילתו) משום שהיא לא עד פסול אלא אינה עד כלל (דבר אברהם שם). והנחל יצחק (לה-ו,ז) כתב שיש מקום לומר שכן תפסול את העדות.
גוי אינו פוסל את שאר העדות (נתיה"מ לו-י בתחילתו למד זאת מדברי התומים לו-יא שאשה אינה פוסלת).
קטן – הנתיה"מ (לו-י בתחילתו) כתב שאינו פוסל את שאר העדות, ולמד זאת מדברי התומים (לו-יא) שאשה אינה פוסלת את העדות. אך הנחל יצחק (לה-ו,ז) כתב שקטן אינו כאשה, שהרי יבוא לכלל עדות כשיגדל, ולכן כן פוסל את העדות (הובא בשדי חמד ח"ד ע-מט ד"ה ואשה עמוד 436).

ראיה והגדה

ישנם שני שלבים בעדות: ראיית העדות, והגדת העדים. ויש ביניהם חילוקים בדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. בסעיף זה נדון בחילוקים אלה.
לא נצטרפו בראיית העדות אלא רק בהגדה בבית דין, לרמ"ה גם בזה פסולים, שהרי עיקר הפסוק דן בהגדה. ויש חולקים ומכשירים (דן בזה הקצוה"ח לו-ד).
היה כשר בשעת הראייה ופסול בשעת ההגדה, יש בזה שלוש שיטות (קצוה"ח לו-ד):
א) לרמ"ה שסובר שפוסקים ע"פ שעת ההגדה – פשוט שפסול.
ב) לחולקים על הרמ"ה – יש להסתפק (קצוה"ח שם, ומוכיח מהתוס' שפסול).
ג) לשיטת הרי"ף שאם העד הכשר לא ידע בפסולו של חבירו העדות כשרה – פשוט שכשר, שהרי בשעת הראייה לא ידע שהוא פסול (שהרי אז עוד היה כשר).
היה פסול בשעת הראייה וכשר בשעת ההגדה – פשוט שפסול (קצוה"ח לו-ד).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הזמה, הכחשה, חצידבר, עדים, פסוליעדות, קרוב (לעדות).