קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג

הגדרה

נכסים שהאשה הכניסה לבעל ולא שמאום בכתובה, ודינם שהקרן לאשה והפירות לבעל (רש"י כתובות קא. ד"ה נכסי מלוג).
בפירוש "מלוג" ישנם שני ביאורים (הערוך ערך מלג):
א) מלשון מליגת הראש, שתולשים את השיער ומניחים את הראש, כך הבעל אוכל את הפירות ומניח את הקרן (רמ"א יו"ד רסז-ב).
ב) בלעז פירושו דיבור, שהם נכסים שהבעל קיבל בדיבור בלא אחריות.
המושג ההפוך הוא נכסי צאן ברזל, שהם נכסים שהכניסה לבעלה ושמה אותם כדי שיקבל עליהם אחריות, ואותם כותבים בכתובה בלשון "ודא נדוניא דהנעלת ליה". ונקראים "צאן ברזל" משום שהם קרן קיים שאינו פוחת ונפסד (רש"י יבמות סו. ד"ה הכניסה).

פרטי הדין

האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה – הבעל מוציא מיד הלקוחות, מתקנת אושא (כתובות נ.). ונחלקו המפרשים האם מוציא רק את הפירות או אפילו את הקרקע, וכן נחלקו האם גוף הקרקע שייך לו, ויש בזה ארבע דעות (קצוה"ח קכב-ה):
א) הבעל מוציא רק את הפירות אך לא את הקרקע, שאין גוף הקרקע שלו בחייה (רמב"ם אישות כב-ז, שו"ע אה"ע צ-ט).
ב) אם יש פירות בקרקע אלמוה לשיעבודיה דבעל שיהיה גם גוף הקרקע שלו, והוא מוציא אפילו את הקרקע (רש"י וריטב"א).
ג) מוציא את הקרקע, ואפילו אם אין בה פירות (תוס').
ד) מוציא את הקרקע, אך לא משום שהקרקע שלו, שבאמת אין גוף הקרקע שלו, אלא שתקנת אושא שהאשה לא תוכל למוכרה ללוקח (קצוה"ח בדעת הרשב"א והר"ן).
בעל שבא לדון עם אחר שמחזיק בקרקע נכסי מלוג של אשתו – צריך הרשאה, אך אם יש בה פירות – מתוך שדן עליהם בלא הרשאה דן גם על הקרקע (שו"ע חו"מ קכב-ח). ובטעם שאין צריך הרשאה נחלקו הראשונים (קצוה"ח קכב-ה בתחילתו):
א) רשב"א ור"ן: משום שהבעל והאשה כשותפין בקרקע, ולפי זה האשה יכולה לעכב על הבעל.
ב) ריטב"א: משום שידו של הבעל כידה, ולפי זה אינה יכולה לעכב (אמנם הש"ך חו"מ קכב-לד דחק בדעת הריטב"א שהוא דיבר רק על פירות, אך על הקרקע כן יכולה לעכב).
צררי – יש מחלוקת בראשונים האם חוששים לצררי גם בנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל, או רק בכתובה (בית שמואל אה"ע צו-א).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: כתובה.