קובץ יסודות וחקירות/נידה

הגדרה

אשה שראתה דם נאסרת להיבעל (הסוגיות בכל מסכת נידה).

מקור וטעם

מקור האיסור מפורש בתורה – "ואל אשה בנידת טומאתה, לא תקרב לגלות ערוותה" (ויקרא יח-יט).
בטעם האיסור נחלקו האחרונים האם הוא תולדה מהטומאה או דין נפרד (נודע ביהודה מהדורא תנינא יו"ד קכ ואבני נזר אה"ע רמ-ח: דין נפרד. הגר"ש שקאפ יבמות א ד"ה ועתה: תולדה מהטומאה). ומעין זה חקר האתוון דאורייתא (כא) האם איסור נידה הוא איסור או טומאה.
והרוגאצ'ובר חקר האם הנידה גורמת לראייה או שהראייה גורמת לנידה (דהיינו האם הדם אוסר אותה או שהימים אוסרים את הדם) (מפענח צפונות י-ז).
===פרטי הדין === דינה קל יותר משאר עריות, ולכן יכולה להתייבם, שלא כשאר עריות שאינן מתייבמות (תוס' יבמות ב. ד"ה ואחות). ומצאנו לזה ארבעה טעמים בראשונים ובאחרונים:
א) בנידה איסורה אינו משום קירבה, אך שאר עריות הם משום קירבה (רא"ש יבמות ב. (פרק א סי' ב)).
ב) איסור נידה תלוי בזמן, אך שאר עריות אסורות תמיד (ספר הישר פ-א, הובא באחיעזר ח"א ב. וכן חילק הרא"ש יבמות ב. (פרק א סי' ב) בחילוק בין נידה לחליצת מעוברת שנידה עומדת ליטהר, והקרבן נתנאל שם א ביאר מדוע הרא"ש לא כתב זאת בתור חילוק בין נידה לשאר עריות).
ג) בנידה סיבת האיסור בהווה, שכעת היא נידה (כמו שבחלב ודם סיבת האיסור היא בהווה, שכעת הם חלב ודם), אך בשאר העריות סיבת האיסור בעבר, שאשה זו נעשתה קרובה שלו בעבר (ולכן שאר עריות אסורות גם לאחר מיתה, אע"פ שכבר אינן קרובות אליו) (קובץ הערות א-ג ד"ה וה"נ).
ד) בנידה יש איסור רק על הביאה ואין איסור לקדש אותה ולישא אותה, אך בשאר עריות יש איסור גם לקדשן ולנושאן (הגרי"ז עמוד 164 ד"ה ומה).
דבר שבערווה – כתבו המפרשים שנידה אינה דבר שבערווה (גליוני הש"ס גיטין ב: על תד"ה הווי, שו"ת רעק"א קכד, בית הלוי ח"ב ל).
יהרג ואל יעבור – נחלקו המפרשים האם דין נידה כשאר גילוי עריות שיהרג ואל יעבור (מנחת חינוך רצה-א [כא]: חינוך – יעבור, רמב"ם – יהרג. ב"י יו"ד קצה ד"ה וכתב: יהרג).
טבילת נידה מדאורייתא. ובמקורה נחלקו בעלי התוס' (יומא עח.) לשלוש שיטות:
א) ק"ו מכך שמטמאה במגע (רב יהודה גאון).
ב) הפסוק "במי נידה" – מים שהנידה טובלת בהן (ר"ת).
ג) "והדווה בנידתה" – בנידתה תהא עד שתבוא במים (ר"י).
יחוד – מרש"י משמע שיש איסור יחוד בנידה, ותוס' חלקו עליו (שבת יג. ד"ה מה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אשת איש.