קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע

הגדרה

חולה שמוטל במיטתו ואמר לתת את נכסיו לקונה, ומת מאותו החולי (הוזכר בבבא בתרא קנג.).
נקרא גם דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין. פירוש "ככתובין וכמסורין" הוא שאם הם קרקעות – דינם כאילו הקנה לו בכתיבת שטר, ואם הם מטלטלין – כאילו הקנה לו במסירה (סמ"ע חו"מ רנ-ג).
החולק על דין זה הוא רבי אלעזר, שסובר שדברי שכיב מרע אינן ככתובין וכמסורין כלל (בבא בתרא קנו. במשנה, ורשב"ם שם ד"ה רבי אלעזר). והלכה כחכמים (שו"ע חו"מ רנ-א).

מקור וטעם

מקורו בפשטות מדרבנן (בבא בתרא קמז:).
אמנם הגמרא גם הביאה לכך פסוקים רבים (בבא בתרא קמז.):
א) והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כז-ח).
ב) ונתתם את נחלתו לאחיו (במדבר כז-ט).
ג) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ-א).
ד) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור וגו' וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב יז-כג).
בביאור הפסוקים הללו נחלקו הראשונים: תוס' (בבא בתרא קמז. ד"ה מניין) כתבו שלכו"ע מתנת שכיב מרע דרבנן, והפסוקים הם אסמכתא. והריטב"א (בבא בתרא קמז: ד"ה ורבא) כתב שזו מחלוקת אמוראים, האם היא דאורייתא מהפסוקים או שהיא דרבנן.
טעמו שמא תיטרף דעתו עליו (בבא בתרא קמז:), שימות מתוך צער שלא יקיימו בניו צוואתו (רשב"ם שם).
בטעם שתקנו תקנה מיוחדת לשכיב מרע, ולא הספיקה התקנה שמצווה לקיים דברי המת, נחלקו הראשונים: לתוס' (בבא בתרא קמט: וכתובות ע.) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשהושלש מתחילה לכך , ולרמב"ן (הובא בר"ן גיטין סוף פרק ראשון) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשאמר בלשון ציווי .
במהות התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים:
א) הרשב"ם (בבא בתרא קנא: ד"ה רב נחמן) כתב שתיקנו שדבריו הם מעשה קניין.
ב) הריטב"א (בבא בתרא קמז: ד"ה שמא) כתב שמועיל מדין הפקר בית דין (במחלוקתם דן הפרי משה קניינים טז-א).
ג) הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה (קובץ הערות מ-יב תלה זאת מחלוקת ראשונים).

הנכס

דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו, נחלקו הראשונים האם אפשר להורישם: ר"י מיגש (בבא בתרא קלא) כתב שאינו יכול להוריש דבר שלא בא לעולם, וכן כתב הקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג) בדעת תוס' הרא"ש שא"א להוריש דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו. אך הוסיף שבדעת הר"ן אפשר שמועיל, וכן כתב האור זרוע (קיא).

בקניינים שונים

אגב, הרשב"א (בשו"ת תתפב) והסמ"ע (חו"מ רנ-נד) כתבו ששכיב מרע אינו יכול להקנות באגב. אך השדי חמד (ח"א א-קז (ד"ה אגב אי מהני בש"מ) עמוד 43) הוכיח מרש"י (קידושין כו: ד"ה ואמרי) שיכול, וכן ספר מזל שעה (דף פב., הובא בשדי חמד שם) הביא ירושלמי (קידושין פרק א) שיכול.

פרטי הדין

צריך שיהיה ראוי לרשת, וחקרו האם הכוונה היא שהמוריש יהיה ראוי להוריש, או שהיורש יהיה ראוי לירש (קובץ שיעורים בבא בתרא תקמ).
שכיב מרע שעמד חוזר בו. וחקרו האם מועיל מדין תנאי, שכאילו התנה מראש שכל מתנתו תועיל רק אם לא יעמוד, או משום שעדיין הקניין לא חל (עד לאחר מיתה), ויכול לחזור בו קודם שהקניין חל (קובץ שיעורים בבא בתרא תקי).
וכן חקרו בו האם כל זמן שחי עדיין לא נעשה הקניין, או שהקניין נעשה, וכשחוזר בו הנכסים שבים לרשותו (דרכי משה דרך הקודש ח-יט, דרכי משה דרכי הקניינים ד-ז ד"ה ונראה).

הקונה

בהקדש לא מועילה מתנת שכיב מרע שיקנה לאחר מיתה (שו"ת הרשב"א ח"ג קכב, מחנה אפרים צדקה ד בדעת הרא"ש. אך הקובץ שיעורים בבא בתרא תקלב הביאם והסתפק בדעת הרא"ש).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מצווה לקיים דברי המת.