קובץ יסודות וחקירות/מתנות שלא הורמו

הגדרה

מתנות שהישראל חייב להפרישן, דנו האם נחשבות כמופרשות גם בעודן בטבלן (קודם הפרשתן) (הסוגיות בקידושין נח. ומכות כ., האריך בזה אחיעזר ח"ג סג).
בדיני תרומה (קידושין נח:), מעשר (רמב"ם מעשר ו-כא), מעשר שני (מכות כ.), זרוע לחיים וקיבה (בבא בתרא קכג:).
לדוגמא, ישראל שירש טבל מאבי אימו כהן, והפריש תרומות ומעשרות – הרי הם כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה מאבי אימו, שהם שלו ויכול לקדש בהם אשה וכן למוכרם לכהנים ולוויים (אע"פ שאסורים לו באכילה) (קידושין נח., רמב"ם אישות ה-ו).
החולקים בדין זה הם תנאים: רבי מאיר אומר כמי שלא הורמו דמי (קידושין נד:), ורבי יוסי אומר כמי שהורמו דמי (מכות כ.). והלכה שכמי שהורמו דמי (רמב"ם אישות ה-ו).

מקור וטעם

המקור שכמי שהורמו (למ"ד) מהפסוק "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה" (דברים יח-ג), ודרשו שמדובר שבאו לידו בטבל, ומתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי (חולין קל:, רשב"ם בבא בתרא קכג: ד"ה ודאשתחיט).
בטעם שכמי שהורמו (למ"ד) נאמרו ארבעה ביאורים (לא כולם חולקים זה על זה):
א) כיוון שעומד לתרום ונגמרה מלאכתו לכך (רש"י קידושין נח. ד"ה כמי).
ב) מדין כל העומד (כמו כל העומד ליזרק כזרוק דמי), שהטבל עומד להיתרם. ולפי זה המחלוקת האם כמי שהורמו תלויה במחלוקת הכללית אם אומרים כל העומד (פחד יצחק).
ג) בענייני ממונות אנו דנים ע"פ השווי שיש לדבר, ולמתנות יש שווי ממוני, וכמו שאפשר לקדש בשווה כסף ובטובת הנאה (למ"ד טובת הנאה ממון) (המידות לחקר ההלכה יט-מד בסופו, והביא גם את הפחד יצחק).
ד) כיוון שכבר זכו בהן הכהנים משולחן גבוה (באר יצחק או"ח ד ד"ה ולפ"ז).
גדר כמי שהורמו הוא שנחשב שהמתנה בעין (רש"י מכות כ. ד"ה וקסבר). וביאר האחיעזר שבכל חיטה וחיטה יש חלק לשבט, ואם כן הפרשת תרומה היא כחלוקת שותפין , וכאשר מפריש את התרומה הוברר הדבר למפרע שזה היה חלקו של הכהן מתחילה (אחיעזר ח"ג סג-א בסופו. ושם בסעיף ג (סוף ד"ה ויעוין) ביאר כיצד אומרים בזה ברירה אע"פ שבדאורייתא להלכה אין ברירה).

פרטי הדין

מתנות ניכרות – הראשונים חילקו בין מתנות ניכרות כגון זרוע לחיים וקיבה, שיש יותר סברא שכמי שהורמו, לבין מתנות שאינן ניכרות כגון תרומת מעשר, שיש יותר סברא שכמי שלא הורמו (תוס' בבא בתרא קכג: ד"ה וקסבר (בתירוץ השני): יש דעה שניכרות כמי שהורמו ואינן ניכרות כמי שלא הורמו. ריטב"א מכות כ. (ד"ה ופריק): יש סוגיות שדנו במתנות ניכרות ויש שדנו במתנות שאינן ניכרות. שיטה מקובצת בבא בתרא קכג: ד"ה קסבר (בשם עליות ותוס' הרא"ש) הקשה כיצד שייך במתנות הניכרות לומר שכמי שלא הורמו דמי, ותירץ).
לקולא לא אומרים כמי שהורמו, וכל הדעה שכמי שהורמו היא רק לחומרא, שאם היה לקולא – לעולם לא יתחייב אדם משום טבל (הריטב"א מכות כ. ד"ה ופריק).
ממון ואיסור – חידשו האחרונים בדעת הרמב"ם שכמי שהורמו רק לעניין ממון אך לא לעניין איסור קדושה וממון גבוה, ולכן למשל אין בטבל קדושת מעשר (אחיעזר ח"ג סג-ב בסופו, קובץ הערות נב-יג ד"ה ומ"מ, כסף משנה מעשר שני ג-יז בשם ר"י קורקוס (הובא בקובץ הערות שם)).
שותפות בטבל – תוס' (סוכה לה. ד"ה אתיא) כתבו שהטעם שאין יוצאים באתרוג של טבל הוא משום שהוא של שותפין, שהרי יש לכהן וללוי חלק בו. והגר"א וסרמן הקשה שכל זה למ"ד כמי שהורמו, אך למ"ד לאו כמי שהורמו אין לכהן וללוי חלק בו ואינם שותפין. ונשאר בקושיא (קובץ שיעורים בבא בתרא שעב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: טבל, תרומות ומעשרות.