קובץ יסודות וחקירות/מתנה מועטת

הגדרה

האומר לחבירו שיתן לו מתנה מועטת, אסור לו לחזור בו (הסוגיא בבבא מציעא מט.).

מקור וטעם

בטעמה כתב רש"י (שם ד"ה מודה) שהוא משום שהמקבל סומך בדעתו על דיבורו של הנותן.
במהותה חקרו האחרונים האם היא קניין או רק התחייבות (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דברים שנקנים באמירה: בבלי – קניין, ירושלמי – התחייבות. וכן חקר משנת יעבץ יו"ד כ (ד"ה אכן נראה) האם הוא מדיני ממונות או רק איסור).

פרטי הדין

בדיעבד אם חזר בו – חזרתו מועילה (מרדכי גיטין פרק ג שסג).
שיעורה של מתנה מועטת לא נתפרש, והכל לפי מה שהוא הנותן (ריטב"א בבא מציעא מט. ד"ה אלא).
רבים שאמרו לתת לאדם מתנה מרובה, יש אומרים שאינם יכולים לחזור בהם (שו"ע חו"מ רד-ט). ויש לזה שלושה טעמים (סמ"ע וביאור הגר"א שם):
א) שכל אחד מהרבים נותן דבר מועט.
ב) סמכה דעתו שהרבים לא יחזרו בהם.
ג) רבים אינם יכולים לחזור משום שכל דברי הקהל אין צריכים קניין.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מי שפרע, מכירי כהונה (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) הבאנו שנחלקו אם הוא מדין מתנה מועטת).