קובץ יסודות וחקירות/מתוך שאינו יכול לישבע משלם

הגדרה

אדם שמחוייב שבועה כדי להיפטר מממון, ואינו יכול להישבע, חייב לשלם (הסוגיות בשבועות מז. ובבא בתרא לד.).
לדוגמא, החוטף ממון בפני עד אחד וטוען "אין חטפי ודידי חטפי" (נסכא דרבי אבא). העד מחייבו שבועה, אך אינו יכול להישבע שלא חטף שכיוון שחטף הריהו כגזלן שאינו נאמן להישבע, ולכן מתוך שאינו יכול לישבע משלם, ומחזיר את הממון (שבועות מז., בבא בתרא לד.).
וכן התובע מחבירו מאה, והנתבע טוען "חמישים ידענא (שאני חייב) וחמישים לא ידענא" – שהוא מחוייב שבועה מדין מודה במקצת, ומתוך שאינו יכול לישבע, שהרי טוען שאינו יודע – משלם (שבועות מז:).
החולקים על דין זה הם רב ושמואל, שסוברים שפטור מלשלם. ורק רבי אבא סובר את דין זה (שבועות מז.). ולהלכה משלם (רמב"ם טוען ונטען ד-ח).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "שבועת ה' תהיה בין שניהם" (שמות כב-י) – אם בעלי הדין קיימים, ולא בין היורשים אם בעלי הדין אינם קיימים, ומדובר שהיורש טוען "חמישים ידענא (שאבי התחייב לך) וחמישים לא ידענא", שהבעל חוב עצמו היה חייב ממון במקרה זה, שמתוך שאינו יכול לישבע (שהרי טוען שאינו יודע) משלם, והפסוק פוטר את היורשים (שבועות מז. ורש"י).
במקור הדין נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא (קצוה"ח עה-יא), או שהוא תקנת חכמים (שו"ת מוהרש"ך ח"א קסח, הובא בקצוה"ח שם, וכן משמע מתוס' גיטין נא: ד"ה ובכולי). ובחשוד, שמה שאינו יכול לישבע הוא משום שחשוד לשקר, לכו"ע הוא תקנת חכמים (קצוה"ח שם).
בטעמו חקרו ביחס בין חיוב השבועה לחיוב התשלומין, ויש בזה שלושה צדדים:
א) בכל חיוב שבועה מסתמא חייב בתשלומין ורק אם נשבע נפטר מלשלם.
ב) מסתמא פטור מלשלם וחייב שבועה, ורק אם לא נשבע מתחייב בתשלומין (קובץ שיעורים בבא בתרא קנ וח"ב ז-ב ומשנת יעבץ חו"מ יט חקרו בין שני הצדדים הללו).
ג) החיוב הוא או להישבע או לשלם (לשון רש"י שבועות לב: ד"ה דאמר: או שבועה או תשלומין מוטלין עליו).
בטעמם של רב ושמואל הסוברים שאינו משלם ישנן שתי אפשרויות (קובץ שיעורים בבא בתרא קנ):
א) הם סוברים שכאשר אינו יכול להישבע אין חיוב שבועה כלל (פטור משבועה).
ב) הם סוברים שחייב שבועה, אלא שהחיוב לשלם הוא רק ביכול להישבע ואינו נשבע, אך אנוס רחמנא פטריה (פטור מתשלומין).

פרטי הדין

חוזר וטוען – נתבע על מאה, שטוען "חמישים ידענא (שפרעתי) וחמישים לא ידענא", שדינו שמתוך שאינו יכול לישבע משלם, הסתפק הקצוה"ח (עה-ח) האם יכול לחזור ולטעון נזכרתי שפרעתי הכל ולהיפטר, או שע"י דין מתוך שאינו יכול לישבע משלם נחשב שהתחייב ממון בדין, ואינו יכול לחזור ולטעון ולהיפטר.
עד המסייע פוטר מחיוב מתוך שאינו יכול לישבע משלם, כיוון שחיוב הממון חל מכח חיוב השבועה, ועד המסייע מועיל לשבועה (קצוה"ח פב-יח ופז-ט).
בגלגול שבועה, במקרה שהנתבע לא יכול להישבע את שבועת הגלגול, נחלקו הראשונים האם יש עליו דין מתוך שאינו יכול לישבע משלם (כמו בשאר השבועות) (דן בזה חידושי ר' שמואל בבא מציעא ה-ב ד"ה עוד הקשה).
עד אחד בתוספת ברי ושמא מוציא ממון (אע"פ שסתם עד אחד לא מוציא ממון), שהעד מחייב שבועה, ומתוך שאינו יכול לישבע (שהרי מסופק) משלם (טור חו"מ עה-יא, קצוה"ח עה-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: שבועה (בממונות), שכנגדו חשוד על השבועה.