קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה
הגדרה
[עריכה]מצוות עשה ששכרה מפורש בתורה, אין בית דין מוזהרים עליה (חולין קי:).
בערך זה נדון במצוות עשה ששכרה בצידה, שאין כופין עליה. לגבי שאר מצוות שכן כופין עליהן, ע"ע כפייה על המצוות.
לדוגמא, כיבוד אב ואם, שמפורש בה (שמות כ-יב) "למען יאריכון ימיך" (חולין קי: ורש"י ד"ה שמתן).
מקור וטעם
[עריכה]הטעם הוא שלכך פירש את מתן שכרה, לומר שאם לא תקיימנה עונשה הוא שלא תיטול את שכר זה, ולא עונש מבית דין (רש"י חולין קי: ד"ה שמתן).
פרטי הדין
[עריכה]אם הבית דין רוצים לכוף עליה – הרמב"ן כתב שהרשות בידם (בשו"ת פח, והביא ירושלמי בבא בתרא ה-ה [יח.]), והתוס' והרא"ש סוברים שאין כופין כלל (הביאם ודן בזה סמ"ע חו"מ קז-ב).
כאשר מתן שכרה לא כתוב סמוך ממש לאזהרת העשה, כתבו האחרונים שכן כופין עליה (עבדים ג-יד ד"ה והרי בשליש האחרון, שדי חמד ח"ד מ-קי עמוד 226, יד מלאכי שלה).
כאשר עשה מעשה שלא כהוגן בית דין כן מוזהרים עליה אע"פ שמתן שכרה בצידה (שביתת יום טוב, הובא בשדי חמד ח"ד מ-קט (ד"ה מצוות) עמוד 225).
מצווה שמתן שכרה בצידה – בבבלי נקט "מצוות עשה שמתן שכרה בצידה" (חולין קי:), אך הירושלמי נקט "מצווה שמתן שכרה בצידה" (בבא בתרא ה-ה [יח.]).
במצוות שונות
[עריכה]צדקה – לכאורה אי אפשר לכפות עליה משום שמתן שכרה בצידה ("בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך" (דברים טו-י)), ואין כופין על מצוות עשה שמתן שכרה בצידה (חולין קי:). ויש בזה חמש דעות במפרשים (שלוש הדעות הראשונות הן הידועות יותר, שהן בתוס' בבא בתרא ח: ד"ה אכפיה. דנו בזה גם ב"י יו"ד רמח-א וקצוה"ח צז-ט):
א) באמת אין כופין עליה, אלא רק בדברים, או אם הציבור קיבלו עליהם שיכופו אותם.
ב) כופין עליה משום שיש בה גם לאו – "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים טו-ז). ולדעה זו חקר ר' שמואל האם הוא מדין כפייה על המצוות, או מדין לאפרושי מאיסורא (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד ס).
ג) בכל מצווה שמתן שכרה בצידה בית דין מותרים לכפות, אלא שאינם מחוייבים בכך.
ד) בצדקה אין מתן שכרה בצידה כלל, שהרי מתן שכרה נאמר על "ולא ירע לבבך", שהיא טובת הלב, ולא על עיקר מצוות צדקה (מנחת חינוך תעט-א [ג] ד"ה ולולא, והוסיף שהיה אומר כן לולא דברי הראשונים).
ה) כיוון שיש כמה פסוקים על צדקה, ורק באחד מהם נאמר מתן שכרה – אינה נחשבת למתן שכרה בצידה (מנחת חינוך שם ד"ה גם, והוסיף שדבריו בטלים נגד דברי הראשונים) .
והגר"א וסרמן דן כיצד שני גבאים כופים וממשכנים על הצדקה, והרי כפייה צריכה בית דין, ואין בית דין פחות משלושה. וביאר שהגבאים הם שלוחי בית דין (קובץ שיעורים בבא בתרא מו, בלשון "ושמא יש לומר").
השבת עבוט – היא מצוות עשה שמתן שכרה בצידה, שנאמר "ולך תהיה צדקה" (דברים כד-יד), ולכן אין בית דין כופין עליה (רמ"א חו"מ צז-טז). אך לדעה שכופים על הצדקה משום שיש בה גם לאו (נחלקו בזה בתוס' בבא בתרא ח: ד"ה אכפיה) – כופים גם על השבת העבוט, שגם בו יש לאו – (דברים כד-יב) "לא תשכב בעבוטו" (קצוה"ח צז-ט).
שילוח הקן – נחלקו המפרשים האם היא מצווה שמתן שכרה בצידה (משנה למלך עבדים ג-יד ד"ה כלומר, הגהות מיימוניות אישות יב-טו) או לא (אוהל יעקב. הביאם והאריך בזה שדי חמד ח"ד מ-קט עמוד 225, והוכיח שגם הכסף משנה סובר כאוהל יעקב). ונפק"מ שאם מתן שכרה בצידה אין בית דין מוזהרים עליה.
מזוזה – נחלקו המפרשים האם מתן שכרה בצידה ואין כופין עליה (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג קח ד"ה לימדתנו, ערוך השולחן יו"ד רפה-ה), או שלא נחשבת למתן שכרה בצידה משום שיש גם פסוק שבו נזכרת מזוזה בלי מתן שכרה (מנחת חינוך תעט-א [ג] ד"ה גם) .
תלמוד תורה, אע"פ שנאמר מתן שכרה, שהרי "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" (דברים יא-כא) נדרש גם אלפני פניו (נחלקו בזה בשבת לב:), אעפ"כ כופין לשכור מלמד לבנו (רמ"א יו"ד רמה-ד) משום שמתן שכרה לא כתוב בסמוך לה ממש (שדי חמד ח"ד מ-קי עמוד 226).