קובץ יסודות וחקירות/מלאכה שאינה צריכה לגופה
הגדרה
[עריכה]עשיית מלאכה בשבת שלא למטרה שלשמה נאסרה.
לדוגמא, המוציא את המת מרשות היחיד לרשות הרבים, שמטרתו אינה שהמת יהיה ברשות הרבים, אלא שלא יהיה בבית (שבת צג: במשנה). וכן המכבה את הנר מפני שחס על הנר, השמן או הפתילה, ואין מטרתו עשיית פחמים או הבהוב הפתילה (שבת כט: במשנה, ל. ורש"י ד"ה שמע).
בדיני שבת. אך פשוט שבשאר התורה אין את פטור זה. אמנם גט פשוט (קכד-ל) הביא את פטור זה לעניין כתובת קעקע, והמנחת חינוך נשאר עליו בצ"ע (רנג-ב [ו]).
החולקים בדין זה הם רבי יהודה שמחייב ורבי שמעון שפוטר. וכן להלכה נחלקו בזה הראשונים: הרמב"ם מחייב (שבת א-ז), והטור והשו"ע פסקו שפטור (או"ח שלד-כז, ט"ז שם ס"ק כא, משנה ברורה שם ס"ק פד).
מקור וטעם
[עריכה]במקורה ובגדרה נחלקו הראשונים: לרש"י היא מוגדרת כמלאכה שאינו צריך אותה אלא לסלקה מעליו, ופטור משום שאינה מלאכת מחשבת (שבת צג: ד"ה ורבי שמעון פוטר), ולר"י היא מלאכה שאינה לצורך שהיו צריכים לה במשכן, ולכן פטור, שאינה דומה למעשה המשכן (תוס' שבת צד. ד"ה רבי שמעון פוטר).
במהותה חקרו האם צריך לצורך אחר, או לא צריך לצורכה. כגון החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה – האם פטור משום שצריך את עפרה, או משום שאינו צריך את הגומא (משנת השבת מלאכות עמוד כט).
ונפק"מ לעושה מלאכה שלא לצורך כלל, והסתפק בזה האבני נזר (קפט-יג).
פרטי הדין
[עריכה]זורה ובורר – נחלקו בהם לשלוש דעות (אגלי טל זורה א-ו):
א) המלאכה היא באוכל שהוברר, ולכן היא מלאכה שצריכה לגופה (ירושלמי).
ב) המלאכה בפסולת הנדחית, ואעפ"כ היא מלאכה שצריכה לגופה, כיוון שמכל מקום צריך את הברירה (רמב"ן).
ג) המלאכה בפסולת הנדחית, ולכן היא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואעפ"כ חייב משום שזהו עיקר המלאכה (בעל המאור).
ערכים קרובים
[עריכה]ערכים קרובים: דבר שאינו מתכוון, מלאכותשבת, מלאכתמחשבת, מתעסק, פסיק רישא.