קובץ יסודות וחקירות/מכת מרדות

הגדרה

מלקות מדרבנן, שמלקים אדם על שעבר על דין דרבנן (הוזכר בשבת מ: וש"נ).
בלשון "מרדות" נחלקו הראשונים האם היא מלשון רידוי (רודים אותו) (רש"י יבמות נב. ד"ה והתניא, שבת מ: ד"ה מרדות), או מלשון מרד, שמכים אותו על שמרד בדברי תורה או בדברי סופרים (ר"ן סוף מכות בשם הגאונים).
לדוגמא, המבשל בחמי טבריא בשבת, שאיסורם רק מדרבנן – לוקה מכת מרדות (שבת מ:).

מקור וטעם

מקורה מדרבנן (מפורש בלשון הגמרא יבמות נב. ובעוד מקומות "מכת מרדות מדרבנן").
טעמה הוא למגדר מילתא (שו"ת הרשב"ש ריג סוף ד"ה ונראה).
במהותה חקר הרוגאצ'ובר האם לוקה משום שעבר על המצווה המסויימת (כגון שניות לעריות), או משום שעבר על דברי חכמים (איסור כללי) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה מכת מרדות קפא) .

פרטי הדין

בשיעורה נחלקו הראשונים לחמש דעות (ארבע הדעות הראשונות הובאו בריטב"א כתובות מה: ד"ה לוקה):
א) אין לה קצבה, אלא עד שתצא נפשו, דהיינו עד שיקבל עליו (רש"י חולין קמא: ד"ה מכת, רמב"ם חמץ ומצה ו-יב, הערוך, הובא בריטב"א שם).
ב) לפי אומד בית דין (פירוש המשניות לרמב"ם נזיר ד-ג).
ג) לפי אומד בית דין, ופחות ממלקות של תורה (רבינו מאיר הלוי, הובא בריטב"א שם).
ד) עבירה שהיא נמשכת ויש לחוש שימשיך לעבור עליה – עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים, עבירה שאינה נמשכת אלא לייסרו על שעבר – לפי אומד בית דין, ופחות ממלקות של תורה (דעת הריטב"א עצמו שם).
ה) י"ג מלקות, שהן שליש של מלקות דאורייתא (באר שבע בשו"ת נה בשם ר"ת).
שוגג לוקה מכת מרדות, משום שאינה אלא למגדר מילתא (שו"ת הרשב"ש ריג סוף ד"ה ונראה).
התראה – אין צריך התראה למכת מרדות (תוס' קידושין סג: ד"ה בני, ע"פ מסורת הש"ס שבשולי העמוד שם, שו"ת הרשב"ש ריג סוף ד"ה ונראה). ויש מי שכתב שבדינים שעליהם מכים אותו עד שתצא נפשו כן צריך התראה (שו"ת הרשב"ש תרי ד"ה ולפיכך).
וכן לאו דאורייתא שלא התרו בו (שאין בו מלקות דאורייתא) – מכים אותו מכת מרדות (סמ"ע חו"מ עג-יז).

העבירה

עבירה דרבנן שאין לה עיקר מן התורה – אין לוקים עליה מכת מרדות (ר"ן שהובא בכסף משנה תלמוד תורה ו-יד ד"ה המזלזל, מגיד משנה שבת א-ג, וכן משמע מהרא"ש עירובין סוף פרק א שכתב שלוקים על תחום אלפיים אמה כיוון שיש תחום שבת דאורייתא בי"ב מיל). לאו שאין בו מעשה, שמדאורייתא אין לוקה עליו, מדרבנן כן לוקה עליו מכת מרדות (דן בזה פרי מגדים פתיחה כוללת ח"א כה והסיק שלוקה, הביאו המנחת חינוך ח-ה [ט] ד"ה ועיין פרי).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:דרבנן, כפייה על המצוות (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמה) הבאנו דעה שהיא כמכת מרדות), מלקות (על עבירות דאורייתא), נידוי.