קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה

הגדרה

קונה ומוכר שהתחייבו זה לזה בדברים, אע"פ שלא היה תשלום או משכון, אין ראוי שיחזרו בהם (רמב"ם מכירה ז-ח, הסוגיא בבבא מציעא מט.).
החולק על דין זה הוא רב, שסובר שאין בדברים מחוסרי אמנה, ורק רבי יוחנן סובר שיש בהם מחוסרי אמנה (בבא מציעא מט.) . והלכה כרבי יוחנן (שו"ע חו"מ רד-ז).
דינים דומים: ישנם שלושה דינים בהתחייבות שבין הלוקח למוכר, ותלויים במעשה שעשו לצורך ההתחייבות:
א) קניין – כאשר עשו קניין, מחוייבים מעיקר הדין, ואינם יכולים לחזור בהם כלל, ומוציאים את הממון בדין.
ב) מי שפרע – כאשר עשו קניין שאינו מועיל, כגון קניין כסף במטלטלין, אם אחד מהם חוזר בו בית דין מקללים אותו שהקב"ה יפרע ממנו.
ג) מחוסר אמנה – כאשר המשא ומתן היה בדברים בלבד, בלא שום קניין, אין ראוי שיחזרו בהם, והחוזר בו – אין רוח חכמים נוחה הימנו (רמב"ם מכירה ז-ח). ובדין זה נעסוק בערך זה.

מקור וטעם

במקורו הגמרא (בבא מציעא מט.) הביאה את הפסוק "והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט-לו) – שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק, ודחתה זאת. הרשב"א (שם ד"ה הא) כתב שהדחייה היא גם לרבי יוחנן, ואם כן דין מחוסרי אמנה לא נלמד מפסוק. אך בעל המאור (שם ד"ה ומה) כתב שדחייה זו רק לשיטת רב, ולפי זה דין זה נלמד מהפסוק הין צדק (ורעק"א שם (ד"ה ויעויין) הסתפק האם דחייה זו היא רק לרב, ונשאר בצ"ע).

הנכס

דבר שלא בא לעולם, אין בו דין מחוסרי אמנה, שמחוסרי אמנה שייך רק בדבר ששייך בו קניין, דהיינו שישנו בעולם ויש בו ממש (שו"ת הרא"ש קב. פרי יצחק ח"א נ דן בדבריו ובחילוק בזה בין דבר שאינו ברשותו לדבר שלא בא לעולם).
דבר שאינו ברשותו, יש בו דין מחוסרי אמנה (רשב"ם רשב"א ורא"ש בבא בתרא סט:, פרי יצחק ח"א נ דן בדבריהם ובחילוק בזה בין דבר שאינו ברשותו לדבר שלא בא לעולם).

פרטי הדין

נשתנה השער לאחר ההתחייבות, נחלקו הראשונים האם יש בזה מחוסרי אמנה או שמותר לחזור בו, ויש בזה שלוש דעות (ריטב"א בבא מציעא מט. ד"ה ואידך):
א) מחלוקת רב ורבי יוחנן היא בין אם נשתנה השער ובין אם לא.
ב) מחלוקתם כשלא נשתנה השער, אבל נשתנה – לכו"ע מותר לחזור בו (שתי הדעות הללו הובאו גם במאירי שם ד"ה גמרו).
ג) מחלוקתם כשנשתנה השער, אבל לא נשתנה – לכו"ע אסור לחזור בו (ריטב"א שם בדעת רש"י).
האומר אחד בפה ואחד בלב, דהיינו שכבר בזמן ההתחייבות בדברים חשב שלא לקיימה, עובר גם בעשה "הין צדק" שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. ודין מחוסרי אמנה בלבד הוא כשבזמן ההתחייבות היה סבור שיקיימה, אלא שעלה בדעתו אחר כך לחזור בו (תלמיד הרשב"א בבא מציעא מט. ד"ה בד"א, וכך משמע מהגמרא).

אנשים

תלמיד חכם ושאר אדם – הרמב"ם הביא בהלכות מכירה (ז-ח) את דין מחוסרי אמנה, ומשמע שעל כל אדם לעמוד בדיבורו, אך בהלכות דעות (ה-יג) לגבי הנהגותיו של חכם כתב שמשאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, ומשמע שרק תלמיד חכם מחוייב בכך. והביאו האחרונים שלושה תירוצים לכך:
א) במשא ומתן כל אדם מחוייב לעמוד בדיבורו, אך בשאר ענייני העולם רק תלמיד חכם מחוייב בזה (מעשה רוקח מכירה ז-ח).
ב) לגבי מתנה מרובה רק תלמיד חכם מחוייב, אך לשאר העולם אין בזה אפילו מחוסרי אמנה (כמו שכתב הרמב"ם במכירה ז-ט) (מעשה רוקח שם בתירוצו השני).
ג) כל אדם ראוי שיעמוד בדיבורו, אך לתלמיד חכם הוא חיוב (בית יעקב רד-ז).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: מי שפרע (כאשר עשוקניין, אלא שאינו מועיל), מתנהמועטת, קניינים.