קובץ יסודות וחקירות/מוסר
הגדרה
[עריכה]אדם שמלשין ומוסר את ממון חבירו ביד אנס, בין אם האנס הוא גוי ובין אם הוא ישראל (רש"י כריתות ב: (ד"ה מסור) פירש: מלשין. שו"ע חו"מ שפח-ב: בין אם האנס ישראל ובין אם הוא גוי. הסוגיא בבא קמא קטז:).
לדוגמא, שמע שבית המלך מבקשים לגזול שדות והראה להם "טלו קרקע זו של פלוני" (רש"י בבא קמא טז: ד"ה דאחווי).
נקרא גם מסור (כגון בבבא קמא סב.).
מקור וטעם
[עריכה]במקור ובטעם לחיובו לשלם נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
א) מדינא.
ב) מדינא דגרמי (מדרבנן) (שתי הדעות הללו הובאו בש"ך חו"מ שפח-יד).
ג) קנס (תוס' בבא קמא ה. ד"ה למעוטי, בדעת מ"ד שלא דן דינא דגרמי. דן בדבריהם הקצוה"ח שפו-א ד"ה ומ"ש בש"ך).
פרטי הדין
[עריכה]הגבייה – נחלקו הראשונים האם גובים ממנו מעידית (תוס' כריתות ב: ד"ה למעוטי, שו"ע חו"מ שפח-ב), ואפילו אם הוא דרבנן, משום שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ש"ך חו"מ שפח-יב). או שלא גובים מעידית, כיוון שהוא היזק בדיבור והוא היזק שאינו ניכר (רש"י כריתות ב: ד"ה ומפגל. והקצוה"ח שפח-ב הביא את מחלוקתם).
הריגתו – משמע מהגמרא (בבא קמא קיז.) שמותר להורגו (והמאירי בבא קמא קיז. (ד"ה מי) הוסיף שרוח חכמים נוחה הימנו. אמנם יש אומרים שאסור להורגו בידיים (רמ"א חו"מ שפח-טו, ש"ך שם ס"ק סו בשם ר"ח)). במקור ובטעם לזה ישנם ארבעה צדדים:
א) מדין רודף משום שדרך הגויים שע"י מסירת הממון יעלילו עלילות עד שיבוא לסכנת נפשות (סמ"ע חו"מ שפח-כט).
ב) מדין רודף משום שהוא כבא במחתרת, שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו (אפיקי ים ח"ב מ חקר בין שני הצדדים הנ"ל. והפני יהושע (בבא קמא קיז. ד"ה יתיב) סתם שהוא מדין רודף).
ג) מדין מורידין ולא מעלין (משנת יעבץ יו"ד א חקר האם מדין רודף או מדין מורידין ואין מעלין).
ד) מתקנת חכמים, שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה לצורך גדול (אור גדול (דף כז ד"ה אמנם נראה) חקר האם הוא מדין רודף ומדאורייתא, או מתקנת חכמים).
אך אינו מדין רוצח, משום שהוא רק גרמא (ביאור הגר"א חו"מ שפח-סט).
יעבור (וימסור) ואל יהרג אם ציווהו למסור ממון חבירו (שיטה מקובצת בבא קמא קיז: ד"ה אמר אברהם).