קובץ יסודות וחקירות/מגביה מציאה לחבירו
הגדרה
[עריכה]מגביה מציאה מן ההפקר עבור חבירו - חבירו קנאה ע"י הגבהתו (הסוגיא בבבא מציעא ח., י.).
החולקים על דין זה הם רבא (בבא מציעא ח.), רב נחמן ורב חסדא. וטעמם שהוא כתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ולכן לא קנה (בבא מציעא י.). והלכה שקנה חבירו (רמב"ם גזילה ואבידה יז-ג, שו"ע חו"מ רסט-א).
פרטי הדין
[עריכה]אמירה – נחלקו הפוסקים האם המגביה צריך לומר בשעת ההגבהה שמגביה בשביל חבירו (סמ"ע חו"מ רסט-א) או שדי בזה שהודה אח"כ שזו היתה כוונתו (ש"ך חו"מ רסט-ט).
טעם הסוברים שצריך אמירה הוא משום שדברים שבלב אינם דברים (קצוה"ח רסט-א). בדעת הסוברים שדי בכוונה, ואין בזה דין דברים שבלב, מצאנו שני טעמים:
א) דברים שבלב אינם דברים רק בדין שצריך דיבור, כגון תנאי, אך בדין שחל ע"י מחשבה הווי דברים, ולכן הגבהת מציאה מועילה במחשבה, משום שכוונת קניין תלויה במחשבה ואינה צריכה דיבור (שו"ת חבל יעקב ח"א כא ד"ה ואף).
ב) דברים שבלב אינם דברים רק כאשר דיבורו סותר את מחשבתו, אך כאן, שהגביה מציאה ולא אמר כלום, ואח"כ אמר שהגביהה כדי לזכות לחבירו, שאינו סותר את דיבורו – בזה הדברים שבלב הווי דברים (נתיה"מ רסט-א. ולכן גם התורם במחשבה ולא אמר כלום – תרומתו תרומה, שאע"פ שהיא מחשבה – אינה סותרת שום דיבור (רשב"א קידושין נ, דן בדבריו האחיעזר ח"ב יט-ג)). ובטעם לזה כתב הקונטרסי שיעורים (קידושין כא-ג ד"ה ודברינו) שכל הטעם שדברים שבלב אינם דברים הוא שהמחשבה לא מספיק חזקה לבטל דיבור, אך מחשבה שלא סותרת דיבור כן מועילה .
תוך כדי דיבור – במקנה לחבירו, בפשטות יכול לחזור מהקניין תוך כדי דיבור (שו"ע חו"מ קצה-ז, קצוה"ח קצה-ז), אך הט"ז (אה"ע לח-ב) וההפלאה (קונטרס אחרון כז-ג) חידשו שא"א לחזור, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה (הובא באבני מילואים כז-ט ד"ה וראיתי, והאבני מילואים שם (בד"ה והנה מ"ש הגאון) חלק עליו).
וכל זה במקנה משלו, אך במגביה מציאה לחבירו לכו"ע לא מועילה חזרה, משום שאינו מקנה משלו אלא משל ההפקר (קצוה"ח קצה-ז).
כאשר המגביה סבר שהמציאה שייכת למשלח, ולא ידע שהיא הפקר, וסבר שהמשלח רק ביקש ממנו ליתנה לו – גם באופן זה קנה המשלח בהגבהתו של המגביה (קצות רעה-ג סוף ד"ה ואין).
ערכים קרובים
[עריכה]ערכים קרובים:אבידה, דברים שבלב אינםדברים, דעת לקניין, הפקר, זכין לאדם שלאבפניו, מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, קניינים, שליחות, תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים.