קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק
הגדרה
[עריכה]אדם שקיבל מחבירו ממון ברצונו, ולא החזירו לו (הסוגיות בבבא קמא פרקים ט י).
לדוגמא, קיבל מחבירו הלוואה פיקדון או שכירות, וחבירו תובעו ואינו יכול להוציאו ממנו מפני שהוא אלם וקשה (רמב"ם גזילה ואבידה א-ד) או ע"י רמאות (חינוך רכח ד"ה ובכלל).
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מהפסוק "לא תעשוק את רעך ולא תגזול" (ויקרא יט-יג) ומהפסוק "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך" (דברים כד-יד).
במניין המצוות נחלקו הראשונים האם מונים אותו בפני עצמו או שהוא נכלל באיסור גזל, ויש בזה ארבע דעות:
א) לא מונים אותו בפני עצמו, משום שעושק וגזל הוא לאו אחד (סמ"ג לאווים קנו, הובא בחינוך סוף רכח, סמ"ק רעא).
ב) מונים את עושק בפני עצמו ואת גזל בפני עצמו, ובכל אחד מהם עובר בשני הלאווים (חינוך סוף רכח).
ג) עושק וגזל נמנים כשני לאווים משום שאע"פ שכל עושק כלול בגזל, לא כל גזל כלול בעושק (רשב"ץ לאו כט, הביאו וביארו הגרי"פ פערלא לא תעשה נ בתחילתו).
ד) עושק וגזל הם שני לאווים נפרדים, עושק אינו בכלל גזל וגוזל אינו בגלל עושק (ואע"פ שלהלכה העושק עובר גם משום גזל, זוהי דרשא ואינה פשט הכתוב) (הגרי"פ פערלא לא תעשה נ (ד"ה אמנם) בדעת הרס"ג).
עשיר ועני – נאמר "לא תעשוק את רעך" (ויקרא יט-יג), שהוא על עשיר, ו"לא תעשוק שכיר עני ואביון" (דברים כד-יד). הרמב"ם וסיעתו מנו אותם כלאו אחד, והבה"ג וסיעתו מנו את שניהם (הגרי"פ פערלא לא תעשה נ ד"ה ועפ"ז).
פרטי הדין
[עריכה]ניתק לעשה – כתבו התוס' (בבא מציעא סא. ד"ה לעבור) שאפשר ללקות על לאו זה. וביאר הקצוה"ח (קסג-א בסופו) שאע"פ שיש מצווה להשיבו – "והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק" (ויקרא ה-כג), לאחר יאוש לא מקיים את העשה, ובמקרה זה אינו ניתק לעשה ואפשר ללקות עליו, משום דאתי לידיה בהיתרא (שלא כגזל שאין לוקים עליו משום שהוא ניתק לעשה, שבאיסורא אתי לידיה).
אמנם החינוך סתם שהוא לאו הניתק לעשה (רכח ד"ה ונוהג).
בידו לפרוע – חידש הגר"א וסרמן שלא עובר על לא תעשוק כל זמן שבידו לפרוע (קובץ שיעורים כתובות שיב).
אנשים
[עריכה]גוי שעשק חייב, משום שהוא נכלל בגזל (מנחת חינוך רכח-א [ב], ע"פ רמב"ם מלכים ט-ט).