קובץ יסודות וחקירות/כתובה

הגדרה

חיוב הבעל לשלם לאשתו אם ימות או יגרשנה (הסוגיות בכתובות פרק ראשון י: והלאה).
בערך זה נדון בחיוב התשלום בלבד, ולא בשאר חיובי הכתובה כגון מזונותיה.
לדוגמא, בעל שגירש את אשתו שלא באשמתה משלם לה מאתיים זוז (הסוגיות בכתובות פרק שביעי).

מקור וטעם

במקורה נחלקו התנאים: לחכמים היא מדרבנן ולרשב"ג היא מדאורייתא שנאמר בפרשת מפתה (שמות כב-טז) "כסף ישקול כמוהר הבתולות" (כתובות י.).
להלכה יש ארבע דעות במפרשים:
א) רוב הראשונים פסקו שדרבנן (שיטה מקובצת כתובות י. (ד"ה וז"ל שיטה ישנה וד"ה וז"ל תלמידי ה"ר יונה) הביא רמב"ן, ריטב"א, רבינו יונה, רמב"ם וגאונים).
ב) דאורייתא (ר"ת ור"י בתוס' כתובות י. ד"ה אמר).
ג) חיוב הכתובה דאורייתא, אך שיעורה מדרבנן והוא אסמכתא (מרדכי סוף כתובות שיב (לפני סוף דף יא ע"א בדפיו)).
ד) מדאורייתא לא היה חיוב אלא מסרן הכתוב לחכמים, ולאחר שתקנו חכמים נעשה מהתורה (כדין מלאכה בחול המועד) (חתם סופר משנת תקס"ב כתובות י. ד"ה חכמים).
הטעם שתקנו חכמים כתובה הוא שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה (יבמות פט., ולדעות שכתובה דאורייתא , טעם זה נאמר על כתובת אלמנה, שהיא לכו"ע דרבנן (תוס' שם ד"ה מאי)).

פרטי הדין

בזמן החיוב חקרו ראשי הישיבות האם כבר בשעת הנישואין יש חוב גמור, ורק הגבייה (זמן הפירעון) היא לאחר מיתת הבעל או הגירושין, או שבזמן הנישואין אין שום חוב ורק לאחר מיתת הבעל או הגירושין חייב לתת לה את הכתובה (הגר"ח סטנסיל קכו, הגרנ"ט כתובות מד ד"ה אך, המידות לחקר ההלכה יד-יב).
ארוסה – נחלקו ראשונים רבים האם יש לה כתובה (כשלא כתב לה כתובה, אך אם כתב לה – לכו"ע יש לה): תוס' רי"ד (כתובות נד. על הדף ד"ה בעי), הפירוש השני ברש"י (שם ד"ה כיוון דאית), תוס' (הובאו בהגהות מיימוניות אישות י-יא) ורשב"א (הובא במגיד משנה שם) סוברים שיש לה כתובה, אך הפירוש הראשון ברש"י (שם), הרמב"ם (אישות י-יא), בה"ג (הובא בהגהות מיימוניות שם), הרמב"ן והגאונים (הובאו במגיד משנה שם) סוברים שאין לה.
בתשלומי הכתובה חקר ר' שמואל האם הם תלויים בהיתר נישואין בפועל, או בבירור שהבעל מת (ומותרת להינשא באמת) (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד ח, חידושי ר' שמואל כתובות עמוד צה). ונפק"מ לאשה שאמרה מת בעלי, שהיא נאמנת לגבי היתרה להינשא: אם התשלומים תלויים בהיתר הנישואין בפועל – הרי מותרת להינשא ותיטול את כתובתה, אך אם הם תלויים בבירור שהבעל מת – הרי איננו יודעים שבאמת הוא מת (שאין לנו ראיה לזה) ולא תיטול את כתובתה (חידושי ר' שמואל כתובות שם, והביא שהטור כתב שלא תיטול את כתובתה עד שתישבע שמת).
שומא הדר – גבתה קרקע בכתובה וחזר הבעל והביא מעות, נחלקו האחרונים האם חוזרת כבשאר חובות (שו"ת הרמ"א ח: חוזרת, מהרש"ל נ: לא חוזרת. דן בזה כבוד יום טוב על הרמב"ן מלווה ולווה כב-טז).
העוברת על דת משה ויהודית מפסידה כתובתה (כתובות עב. במשנה). ויש לחקור האם הוא קנס ועונש, או שעל דעת כך לא נתחייב הבעל. ובזה תלוי ספק הגמרא (סוטה כה.) האם צריך להתרות בה לפני שמפסידים את כתובתה – אם הוא עונש צריכה התראה כשאר עונשים, אך אם על דעת זה לא נתחייב לה אינה צריכה התראה (רוח אליהו לד-א).
אשה שזינתה מפסידה את כתובתה (כתובות ט:) וחקרו ראשי הישיבות האם הוא משום שהיא גרמה לעצמה להאסר על בעלה, או משום מעשה הזנות עצמו, שעל דעת כך לא התחייב הבעל (שכל חיוב הכתובה הוא רק אם האשה מקיימת את תנאה להעמיד את עצמה לאישות) (שערי יושר א-כ. חידושי ר' שמואל כתובות יג ד"ה והנראה לומר: רמב"ם – היא אסרה את עצמה, רעק"א – על דעת כך לא התחייב כלל. והקובץ שיעורים בבא בתרא תקה חקר בין שלושה צדדים: משום קנס, או משום שהגירושין בגרמתה (שאינו יכול לקיימה), או משום פריצותה (כמו יוצאת וראשה פרוע)).
ונפק"מ לבעל שטוען שמא זינתה, האם נחשב כספק פירעון או כספק התחייבות: אם מה שמפסידה את כתובתה הוא משום שהיא גרמה לעצמה להאסר, א"כ ודאי שהיה חיוב מתחילה, והספק רק האם נפטר מחיובו, והוא כספק פירעון (כאיני יודע אם פרעתיך). ואם מה שמפסידה הוא משום שעל דעת כך לא התחייב הבעל מלכתחילה, א"כ הוא ספק התחייבות (כאיני יודע אם לוויתי) (תוס' כתובות ט: (ד"ה אי) כתבו שפטור מלשלם לה את כתובתה. ודנו האחרונים בגדר דין זה: התומים עה-כב כתב שהוא כספק פירעון (ובכל זאת פטור משום שלא היה לו לדעת), ובחידושי ר' שמואל (כתובות יג ד"ה ומעתה נראה) כתב שהוא כספק התחייבות).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: /חופה, נכסי מלוג.