קובץ יסודות וחקירות/כסף (קניין)

הגדרה

הקונה נותן כסף למוכר (הסוגיא בקידושין כו.).
דינים דומים: קידושי כסף – הרמב"ם מחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד) או מלווה (מכירה יא-י) – שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו – בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים ד-טו ד"ה וממילא).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (ירמיה לב-מד) "שדות בכסף יקנו" (קידושין כו.). והוסיף הפני יהושע (שם ד"ה גמרא), שאפילו לרבי יוחנן שמעות קונות מטלטלין מדאורייתא, לקרקעות כן צריך פסוק.
החינוך (שלו ד"ה ואין ספק) כתב שהוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא, אך המנחת חינוך (שלו-א [יב]) כתב שהוא מדאורייתא .
בטעמו נחלקו הרבה פוסקים ואחרונים לשתי דעות:
א) מדין פירעון שווי החפץ, וצריך לתת את כל ערך החפץ הנקנה (או לזוקפו עליו במלווה) (סמ"ע חו"מ קצ-א, אבני מילואים כט-ב, אור שמח קידושין כז.).
ב) מדין מעשה קניין, ומספיקה פרוטה (ט"ז וב"ח שם, נתיה"מ שם ב. דנו במחלוקתם אבן האזל מכירה א-ד, קובץ שיעורים קידושין יב, כג, דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב. והדרכי משה שם תלה זאת במחלוקת ראשונים).
סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, הכנסה לרשותו, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות ) הוא תמורה (מנחת אשר בבא בתרא מב).

בדינים שונים

מתנה, נחלקו הראשונים האם נקנית בכסף: תוס' כתבו שלא (עבודה זרה עא. ד"ה פרדשני), ותוס' רי"ד כתב שכן (קידושין יג. דנו במחלוקתם אמרי בינה קונטרס הקניינים א, ופרי משה קניינים כד-ו). ובדברי יחזקאל (לט-ד) תלה זאת במחלוקת הסמ"ע והט"ז , שלשיטת הסמ"ע שסובר שכסף הוא פירעון, א"כ לא יועיל במתנה, שהרי במתנה הקונה לא משלם את שווי הנכס, אך לשיטת הט"ז שסובר שכסף אינו פירעון אלא קניין, יועיל גם בזה. והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב ד"ה ויש) חלק עליו וכתב שגם לט"ז לא יועיל, שכל מה שנקרא קניין כסף הוא רק במכר, אך במתנה אינו נחשב כלל קניין.
שכירות קרקע נקנית גם היא בכסף (בבא קמא עט.).

הנכס

הנכסים הנקנים הם:
קרקע (קידושין כו.).
עבד כנעני (קידושין כב:) .
עבד עברי (קידושין יד:) .
האשה המתקדשת, דהיינו שהאיש מקדש את האשה בכסף (קידושין ב.) .
אמנם הרמב"ם מחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד) או מלווה (מכירה יא-י) – שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו – בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים ד-טו ד"ה וממילא).
במטלטלין מועיל רק מדאורייתא אך לא מדרבנן, לרבי יוחנן שהלכה כמותו (בבא מציעא מז:) .
בית – דינו כקרקע ונקנה בכסף (וכן בשטר ובחזקה), ובטעם לזה יש שלוש דעות (קצוה"ח מה-ג): מדין אגב (מגן אברהם או"ח תרלז-ז), מדין חצר (קצוה"ח שם), או שהבית עצמו נחשב קרקע (ש"ך צה-ח).

פרטי הדין

באופן הקניין יש שלוש שיטות:
א) המקנה יקבל כסף (אבן האזל מכירה ב-ח. צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חליפין, ובלשונו: "מקח חל ע"י מה שנתווסף ללוקח דבר, נעשה זה למוכר". והוסיף שבחליפין הוא להיפך, שחל ע"י שהקונה מפסיד את הסודר שלו, ולא ע"י שהמוכר מרוויח).
ב) גם שהמקנה יקבל וגם שהקונה יתן (הגר"ש שקאפ קידושין ט ד"ה והי', וכן חקר בין שתי האפשרויות הנ"ל בתורת הקניינים ח"א עמוד צט).
ג) נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") (הגר"ש שקאפ קידושין ב סובר כך בין בקניינים ובין בקידושין, אך האפיקי ים ח"א טז סובר זאת רק בקניינים, אך בקידושין סובר שנתינת הכסף עצמה מחילה את הקניין, ולא החוב שנוצר מהנתינה. במחלוקתם דן שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד ח) .
והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב) תלה זאת בטעמו: אם הוא מעשה קניין – הנתינה היא העיקר, ואם פירעון – הקבלה היא העיקר.
האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) – שיעורי ר' שמואל (בבא מציעא ח"א עמוד קפג) חוקר לגבי קניין כסף – האם רק המקנה מחיל את הקניין, או גם הקונה. והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב) תלה זאת בטעמו : אם הוא מעשה קניין – הקונה הוא המחיל (וכן שיטתו בכל הקניינים שהקונה הוא המחיל), ואם פירעון – המקנה הוא המחיל .
זמן הקניין – הקונה קונה את החפץ באותו הרגע שהמקנה קונה את הכסף, ולא רגע לאחר מכן (תורת הקניינים ח"א עמוד תקב).
שיעור הכסף לקניין הוא פרוטה. ויש לכך שני טעמים (קהילות יעקב קידושין ב ד"ה ומתבאר (לגבי קניית קרקע)):
א) פחות מפרוטה אינו נחשב ממון כלל,
ב) השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני).
כסף החוזר – כתבו האחרונים שבמקרה שאם לא יחול הקניין הקונה לא יוכל לתבוע את כספו בחזרה (כגון שהכסף הוא איסורי הנאה, או שחל עליו דין קים ליה בדרבה מיניה, שתלש פירות בשבת בתורת דמים) – הקניין לא חל (אפיקי ים ח"א טז-ב, שערי יושר א-י וחזון איש בבא קמא טז-יב).
אמנם נחלקו האחרונים בקשר שבין דין כסף החוזר למחלוקת האם קניין כסף הוא פירעון או מעשה קניין , ויש בזה שלוש דעות:
א) בין לדעה שהוא פירעון ובין לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר (כך הבין הפרי משה קניינים (כד-ב ד"ה וכתב) בדעת החזון איש שם).
ב) רק לדעה שהוא פירעון צריך כסף החוזר (אפיקי ים ח"א טז-יא בשם האחיעזר).
ג) רק לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר (ר' שמואל רוזובסקי בספר זכרון שמואל מט-ב).
מלווה – כתב הרמב"ם שאפשר לקנות תמורתו (אע"פ שלקדש בו אי אפשר (קידושין ו:)), והראב"ד חולק עליו (מכירה ז-ד, האריך בזה פרי משה קניינים כד-ג).
התחייבות – קנה בהקפה וכתב לו שטר חוב, או שקנה מידו שמתחייב לשלם, למחנה אפרים (קניין מעות ה) מועיל, ולמהרנא"ח לא מועיל (שדי חמד ח"ג עמוד 231 ד"ה כסף).
שווה כסף נחלקו האחרונים האם מועיל מדין קניין כסף (הגר"ח מעשר שני ח, פני יהושע בבא מציעא מז. על תד"ה גאולה) או מדין חליפין (אבי עזרי אישות ג-א. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד נח).
ממרני (שטר חוב שלא נכתב בו שם המלווה אלא שמשעבד עצמו לכל מי שיוציאו), בנתינתו בתור קניין כסף יש ארבע דעות (פתחי תשובה חו"מ קצ-ב):
א) אינו קונה כי אין גופו ממון (ש"ך חו"מ קצ-א בשם יש אומרים).
ב) מועיל לקניין ואפילו לקידושין, כי א"א למחול עליו ולכן סמכא דעתיה (דעת הש"ך עצמו שם).
ג) מועיל לקניין ולקידושין דווקא כשאינו ממרני של עצמו, אך בשל עצמו לא יועיל לא לקניין ולא לקידושין (פתחי תשובה חו"מ קצ-ב בדעת הש"ך).
ד) קונה אפילו מטלטלין, משום שלא שייך בזה חשש נשרפו חיטיך בעלייה (מחנה אפרים קניין מעות ה בדעת רש"י ריטב"א ור"ן).

המקנה

גוי מקנה בכסף (בבא בתרא נד:).

הקונה

גוי קונה בכסף (ע"פ בבא בתרא נד:). וחידש הרוגאצ'ובר שהוא קונה רק את השווי אך לא את העצם (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין כסף).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ‎גרעון/כסף, חליפין, חליפין שווה/בשווה, כסף במטלטלין, כסף קניין עבד/עברי, קידושי כסף (ולגבי קניית עבד כנעני ע"ע קנייני עבד כנעני).