קובץ יסודות וחקירות/כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו

הגדרה

שני דינים שאם היו נעשים בזה אחר זה השני לא היה חל, אם יעשו שניהם בבת אחת - שניהם לא יחולו (הסוגיות בקידושין נ: ועירובין נ., האריך בסוגיא זו קובץ הערות כה).
בדיני קידושין, קרבנות, מעשרות, עירובי תחומין (עירובין נ.), קנייני עבדים (תוס' גיטין מב. ד"ה הא).
לדוגמא, המקדש אשה ובתה בבת אחת – שתיהן אינן מקודשות, משום שאם היה מקדש אותן בזו אחר זו – הראשונה היתה מקודשת והקידושין לא היו תופסים בשניה (קידושין נ:).
הסובר את כלל זה הוא רבה (קידושין נ:, עירובין נ.), והרשב"א הסתפק האם אביי חולק עליו (מחלוקת בין שני תירוצי הרשב"א קידושין נא. ד"ה ואביי).
ודנו המפרשים האם להלכה פוסקים כרבה (חידושי הרי"מ כתובות ב: ד"ה ולפי"ז מיושב מאי: לא פוסקים כמותו, אך תוס' כן פסקו כמותו. ספר המקנה: לא פוסקים כמותו. שו"ת נחלת יהושע א: כן פוסקים כמותו. שדי חמד ח"ג כ-קלח עמוד 233 הביא את המקנה ואת נחלת יהושע).

מקור וטעם

מקורו מסברא (רש"י קידושין נ: ד"ה ומתניתין).
טעמו הוא הי מינייהו עיילת והי מינייהו אפקת, דמאי אולמיה האי מהאי (קובץ הערות כה-ד בלשון "ואפשר").
הגדרת "כל שאינו בזה אחר זה" אינה סיבה לכך שאינם חלים בבת אחת, אלא סימן לכך שיש סתירה בין שני הדינים, וממילא לא יועיל שיהיו בבת אחת בשביל לבטל את הסתירה הזו (המידות לחקר ההלכה כב-כו).
וכתבו התוס' ש"כל שאינו בזה אחר זה" נאמר רק כאשר הדין הראשון מונע את הדין השני מלחול, אך אם יש סיבה אחרת שאינם חלים בזה אחר זה – יוכלו לחול בבת אחת (תוס' גיטין מב. ד"ה והא. ואפשר שרבינו שמואל בתוס' שם חולק על כלל זה, שהרי תוס' שם הקשו עליו).

בדינים שונים

דבר הבא מאליו, שלא אדם מחיל אותו, כגון קדושת בכור (שאינו כשאר קרבנות שהאדם מחיל את קדושתם), נחלקו בו הראשונים: לתוס' לא אומרים בזה "כל שאינו" (תוס' בכורות ט. ד"ה אמר), ולתוס' רי"ד גם בזה אומרים "כל שאינו" (תוס' רי"ד קידושין נ:, האריך בזה קובץ הערות כה).
הקמה והפרה בבת אחת – מפורש בגמרא (נדרים סט:) שבעל שהפר וקיים לאשתו בבת אחת – אומרים בזה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. הר"ן (שם סוף ד"ה בעי (הראשון)) ביאר שלא חלה לא הקמה ולא הפרה, אך הרמב"ם (נדרים יג-כב) פסק שקיים.
וביאר הגר"ח (נדרים יג-כב ד"ה ונראה, וכן הביא בשמו דבר אברהם ח"ג י בהערה ד"ה ובחוגי) שהפרה לא חלה אחר הקמה מסיבה דינית, כשאר דיני כל שאינו בזה אחר זה, אך מה שהקמה לא חלה אחר הפרה הוא רק מסיבה מציאותית, שלאחר ההפרה הנדר כבר איננו ואין את מה לקיים, ובזה לא אומרים שאפילו בבת אחת אינו.
וע"פ זה ביאר (הגר"ח שם ד"ה אלא) שנחלקו הר"ן והרמב"ם באופן שרק אחד מהדינים מונע את חבירו, אך חבירו לא מונע אותו – לר"ן גם בזה שניהם לא חלים, ולרמב"ם במקרה זה רק ההפרה לא חלה, כי ההקמה מונעת אותה, אך ההקמה חלה, כי ההפרה לא מונעת אותה (מסיבה דינית).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חלויות (ושם בסעיף "רגע החלות" דנו האם כל תוצאה חלה ברגע הפעולה או רגע לאחריה).