קובץ יסודות וחקירות/כלאי זרעים

הגדרה

איסור לזרוע שני מיני זרעים יחד.
בפירוש "כלאיים" מצאנו שלושה ביאורים:
א) עירובין (אונקלוס ויקרא יט-יט).
ב) עירבובין (תרגום יונתן שם).
ג) שניים יחדיו (הערוך ערך כלאים כתב שזהו פירושו בלעז).
לדוגמא, אסור לזרוע חיטה ושעורה יחד.

מקור וטעם

מקורו מפורש בפסוק "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט-יט).
במקור הדין נחלקו המפרשים, ויש בזה שלושה צדדים:
א) בפשטות הוא דאורייתא (תוס' שבת פד: ד"ה ארבע, רמב"ם כלאיים א-א).
ב) רש"י בכמה מקומות כתב שהוא דרבנן (רש"י שבת פד: ד"ה ואחת, משנה למלך כלאיים א-א, מנחת חינוך רמה-ב [ג]. אמנם רש"י קידושין לט. (ד"ה והא) כתב שהוא דאורייתא).
ג) ויש מי שביאר בדעת רש"י שבחמשת מיני דגן הוא דאורייתא אך בזרעוני ירק הוא דרבנן (ישועות מלכו כלאיים בתחילתו).
טעמו כדי שלא נעשה דבר חדש שמחליף את מעשי ה' (חינוך סב ד"ה וענין, בלשון "ואפשר", ומעין זה במצווה רמה ד"ה משרשי ע"פ דבריו במצווה רמד ד"ה ובהיות).
במהותו חקר הגרמ"א עמיאל האם האיסור בכך שהוא זורע (הפועל), או בזריעה (הפעולה) (המידות לחקר ההלכה טו-ד).
האיסור אינו בכך ששני המינים יונקים זה מזה, אלא בכך שהם מעורבבים למראית העין (משנת יעבץ יו"ד כג-ד ד"ה אכן נראה).
בגדר האיסור חקר הרוגאצ'ובר האם אחד מהם אוסר את השני או ששניהם ביחד אסורים (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה כלאי זרעים לד).
בזמן האיסור כתב המנחת חינוך (רמה-יז [כ]) שהוא מתחיל בזריעה ונגמר בהשרשה, שהרי לא שייך השרשה לולי זריעה, ולכן איסור התורה על השרשה הוא על מעשה הזריעה. וכמו הדביק פת בתנור בשבת עד שנאפתה, שהאיסור מתחיל בהדבקה ונגמר באפייה, משום שלא שייך אפייה לולי הדבקה.
והרוגאצ'ובר חקר האם האיסור ביניקה או בזריעה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה כלאי זרעים לד).
במניין המצוות חידשו התוס' (שבת פה. ד"ה לא) שעובר גם בלאו של "לא תסיג גבול רעך" (דברים יט-יד). אך מהרמב"ם והחינוך שלא הזכירו את לאו זה מוכח שסוברים שלא עובר בזה (מנחת חינוך קמה-א [א]).
חלוקת מניין המצוות – כלאי אילנות (דהיינו איסור הרכבת אילן) נכללים בכלאי זרעים (חינוך רמה בשם המצווה ובד"ה וכלאי האילנות), וכלאי הכרם נמנים כמצווה נפרדת (חינוך תקמח).

פרטי הדין

בשיעור ההרחקה בין שני זרעים של מיני ירק נחלקו הראשונים: רש"י (שבת פד: ד"ה תוציא) ותוס' (שבת פה. ד"ה וקים) כתבו שהוא שלושה טפחים, אך הרמב"ם (כלאיים ד-ט) סובר שהוא טפח ומחצה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: כלאי/הכרם, שעטנז.