קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום

הגדרה

כופין אדם לעשות מעשה שאינו מזיק לו, ומועיל לחבירו (הוזכר בבבא בתרא יב:).
בפירוש "מידת סדום" כתב רש"י (עירובין מט.) "שלי שלי", ובמקום אחר (כתובות קג.) ביאר שבסדום לא היו עושים טובה בזה נהנה וזה לא חסר.
לדוגמא, יורשים שרוצים לחלק את הקרקע, ובשכנות לקרקע המשותפת יש קרקע של אחד האחים – אותו אח יכול לכפות את שאר אחיו לתת לו את החלק הקרוב לקרקע שלו (בבא בתרא יב: לדעת רבה).

מקור וטעם

במקורו נחלקו הראשונים:
א) מדרבנן (ריצב"א בתוס' בבא בתרא יב: ד"ה כגון).
ב) מדאורייתא (משמע מר"י ור"ת בתוס' שם).
ג) מדין זה נהנה וזה לא חסר (רש"י בבא בתרא יב: ד"ה על מידת סדום, שיטה מקובצת שם (ד"ה אמר רבה) בשם תוס' הרא"ש) .
ד) מהפסוק (דברים ו-יח) "ועשית הישר והטוב" (שיטה מקובצת שם).
ה) מהפסוק (דברים טז-כ) "צדק צדק תרדוף" (משנת רבי אהרון בבא בתרא עמוד כ בהערות).
בטעם שכופין אותו חקר הברכת אברהם (בבא בתרא יב:) האם הוא מדין כפייה על המצוות (וכמו שכופים אדם ליטול לולב), או מדיני ממונות, שזכותו של אדם לתבוע רווח ממון כאשר חבירו אינו מפסיד מכך .
ונפק"מ בחרש שוטה וקטן, שמדיני מצוות א"א לכפותם, שהרי הם פטורים מהמצוות, אך מדיני ממונות אפשר לכפותם (ברכת אברהם שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בר/מצרא, לפנים משורת הדין (לגבי זה נהנה וזה לא חסר ע"ע נהנה בסעיף "הנאה וחיסרון" ד"ה זה נהנה וזה לא חסר).