קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס

הגדרה

אכילת כזית בתוך שיעור זמן זה נחשבת אכילה בדיני התורה (הסוגיא בכריתות יב:).
לדוגמא, האוכל כזית נבילה במשך פחות מזמן אכילת פרס חייב מלקות, אך האוכל כזית ממנה במשך יותר מזמן זה – פטור (רמב"ם מאכלות אסורות יד-ח).
החולק על דין זה הוא רבי מאיר, שסובר ששיעור הצירוף הוא בכדי אכילת קליות (כריתות יב: במשנה), שמשערים כאילו המאכל התפורר לפירורים דקים כקליות ואוכלן אחת אחת ומשערים את שהייה זו (רש"י שם ד"ה כאילו). והלכה כחכמים שמשערים בכדי אכילת פרס (רמב"ם שגגות ו-א).

מקור וטעם

מקורו מהלכה למשה מסיני (רש"י פסחים מד. סוף ד"ה פרס), כשאר השיעורין (רש"י שם ד"ה וכזית).
בטעמו חקרו האם הוא משום שדרך אכילת כזית היא בכדי אכילת פרס, או משום שזהו שיעור סעודה, ותוך שיעור סעודה כל האכילות מצטרפות (ברכת אברהם פסחים מד. סי' צירוף כזית בכדי אכילת פרס ד).
במהותו חקר הגר"ח האם לולי דין זה היה פטור בכל מקרה שלא אכל בבת אחת ממש, והדין בא להחמיר שכיוון שאכל בכדי אכילת פרס חייב. או שלולי דין זה היה חייב אפילו אם אכל ביותר מכדי אכילת פרס, והדין בא להקל שכיוון שאכל ביותר מכדי אכילת פרס פטור (הגר"ח סטנסיל לח).
במהות צירוף האכילה בכדי אכילת פרס חקרו בין שלושה צדדים (לקח טוב ט בתחילתו ד"ה בקונטרס):
א) חייב על שני חצאי השיעור אע"פ שלא אכלם בבת אחת.
ב) נחשב כאילו אכל את החצי האחרון יחד עם החצי הראשון (שאכל את כל השיעור בתחילת האכילה).
ג) נחשב כאילו אכל את החצי הראשון יחד עם האחרון (שאכל את כל השיעור בסוף האכילה).

בדינים שונים

באיסורי הנאה הסתפק המנחת חינוך (קיג-א [ב] ד"ה ובהנאה) מהו שיעור זמן ההנאה: האם הוא בכדי אכילת פרס, כמו איסורי אכילה, או שכדי להתחייב צריך להנות בבת אחת, ואכילת פרס נאמרה רק באיסורי אכילה.
בבשר בחלב, שאסור בין באכילה ובין בהנאה, דיני ההנאה שווים לדיני האכילה: כדי להתחייב מלקות צריך שיעור כזית (מנחת חינוך קיג-א [ב] ד"ה והנה שיעור אכילה), וצריך להנות ממנו בכדי אכילת פרס (שם ד"ה ובהנאה) .
באיסורי אכילה שאיסורם משום הנאת מעיים מצטרף גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס, ושיעור כדי אכילת פרס הוא רק באיסורי הנאת גרון (מנחת חינוך שיג-ב [ב] ד"ה אך).
בכל מצוות אכילה, כגון מצוות אכילה בימים טובים, חיוב האכילה הוא בכדי אכילת פרס (מוצל מאש ח"א טז, הובא בגליון מהרש"א ברכות מט: על תד"ה אי בעי).
בברכת המזון נחלקו האחרונים:
א) גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס מצטרף לחיוב ברכת המזון (כנסת הגדולה, הובא במגן אברהם או"ח רי-א).
ב) צריך לאכול בכדי אכילת פרס, ואפילו אם אכל כדי שביעה, ובמקרה זה צריך שכל שיעור השביעה (ולא רק כזית) יהיה בתוך כדי אכילת פרס (מנחת חינוך שיג-ב [ב] ד"ה ובעיקר).
ג) יש חילוק בין אכילת כזית לאכילת כדי שביעה: האוכל כזית צריך כדי אכילת פרס, שהוא מדיני אכילה כשאר אכילות, אך האוכל כדי שביעה חייב בברכת המזון מדאורייתא מדין הנאת מעיו, ולכן מצטרף גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס (פרי מגדים אשל אברהם רי-א, מוצל מאש ח"א טז).
שיעור גדלות לעניין הרחקה מצואה וממי רגליים הוא מזמן שהקטן יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס (סוכה מב:).

פרטי הדין

בבת אחת – יש מי שחידש (לגבי מצה ומרור) שלכתחילה צריך לאכול את הכזית בבת אחת ממש, ורק בדיעבד מועיל בכדי אכילת פרס (מגן אברהם או"ח תעה-ד). ויש שחלקו וכתבו שגם לכתחילה אפשר לאכול בכדי אכילת פרס (מהרי"ל המובא שם).
בשיעורו נחלקו הראשונים: לרש"י הוא ארבע ביצים (כריתות יב: ד"ה פרס, ופסחים מד. ד"ה פרס), ולרמב"ם שלוש ביצים (מאכלות אסורות יד-ח).
בני אדם שונים – הסתפק המנחת חינוך (שיג-ב [ד] ד"ה והנה) האם שיעור כדי אכילת פרס הוא באכילתו של אדם בינוני, או שמשערים בכל אדם לפי מה שהוא, והסיק שמשערים באדם בינוני.
במיני מאכלים שונים נחלקו האחרונים: המנחת חינוך (שיג-ב [ה] ד"ה והנה) והשו"ת תורת חסד (או"ח לב) כתבו שיש שיעור שונה לכל אחד ממיני המאכלים, אך מהחתם סופר (בשו"ת ח"ו טז) משמע שהוא שיעור אחד (תשעה רגעים) ששווה לכל מיני המאכלים (דן בזה השדי חמד ח"ה אסיפת דינים מערכת אכילה ג עמוד 29).
במשקים נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
א) שיעורם אינו בכדי אכילת פרס אלא בכדי שתיית רביעית (רמב"ם תרומות י-יג).
ב) שיעורם בכדי אכילת פרס, כמו אוכלין (ראב"ד בהשגות שם).
ג) יש חילוק בין שיעורי המשקים: משקים ששיעור שתייתם בכזית (כגון טבל, הקדש, תרומה, ערלה וכלאי הכרם. וכן יום כיפור ששיעורו במלוא לוגמיו) – שיעור צירופם בכדי שתיית רביעית. אך משקים ששיעור שתייתם ברביעית (כגון נזיר. וכן השותה משקים טמאים, שדינו שנטמא) – שיעור צירופם בכדי אכילת פרס (שדי חמד ח"ח מערכת יו"כ יט (ד"ה ולענין) עמוד 396).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חצי/שיעור, שיעורין.