קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא

הגדרה

דבר שאסור באכילה, ונוצר ממנו דבר חדש - גם דבר זה אסור באכילה (הסוגיא בבכורות ה: והלאה).
לדוגמא, עוף טמא שהטיל ביצה – הביצה אסורה באכילה, חָלב של בהמה טמאה, ציר ורוטב של מינים טמאים.

מקור וטעם

מקורו מכמה פסוקים:
א) ביצה שנולדה מעוף טמא – מהפסוק "ואת אלה תשקצו וגו'. ואת בת היענה" (ויקרא יא-טז), ודורשים – זו ביצת טמאה (חולין סד:). והרמב"ם (מאכלות אסורות ג-א) הביא רק את דרשא זו ולא את שאר הפסוקים.
ב) חָלב של בהמה טמאה – שנאמר בחיות טמאות "גמל" "גמל" שתי פעמים (ויקרא יא-ד, דברים יד-ז) – לאסור את חלבו (בכורות ו:).
ג) ציר ורוטב של מינים טמאים – מהפסוק "אלה הטמאים לכם" (ויקרא יא-לא), ודורשים – "הטמאים" לרבות צירן ורוטבן (חולין קיב:).
אמנם יש מי שחידש שדין היוצא מן הטמא הוא הלכה למשה מסיני, וצריך את הפסוקים רק למקומות שהיתה הו"א להתיר (חשק שלמה בכורות ו: על תד"ה לאסור, באמצע הדיבור. ונקט לשון "לולא דברי התוס'").
במהותו חקר הרוגאצ'ובר האם הוא אותו איסור של הדבר שממנו נוצר או איסור חדש. למשל, האם ביצת עוף טמא אסורה באיסור עוף טמא או באיסור נפרד – איסור "היוצא מן הטמא" (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה יוצא מן הטמא, וכתב בדעת רש"י ורמב"ם שהוא איסור חדש).

בדינים שונים

בקודשים יש גם כן את איסור היוצא מן הטמא, ולכן אם האב והאם נרבעו – הוולד פסול למזבח. ואע"פ שהפסוקים נאמרו על איסורי אכילה, לומדים מהם שכל היוצא מן הדבר הרי הוא כמוהו (קובץ שיעורים פסחים קכ).

פרטי הדין

בדינו נחלקו הראשונים האם לוקה עליו (רמב"ם מאכלות אסורות ג-ו: לא לוקה, ודימה אותו לאיסור חצי שיעור, הגהות הרמ"ך שם: כן לוקה).
בגדר הטמא שממנו יצא, חידש הגר"א וסרמן שאין צריך דווקא שהוא אסור בפועל, אלא די בזה שיש את סיבת האיסור. וכך ביאר שהיתה הו"א שחָלב בהמה טהורה יאסר מדין היוצא מן הטמא שהרי יוצא מן החי. ואע"פ שיש דעה שבהמה בחייה לאו לאברים עומדת, והאיסור בפועל חל רק בשעה שהבשר נתלש, אך סיבת האיסור היתה כבר בחייה. וכשם שאילו הבשר היה נתלש היה אסור, כך החלב אסור כשהוא נתלש (קובץ הערות נט-יב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איסורים.