קובץ יסודות וחקירות/ידות

הגדרה

דיבור מקוצר, שאינו מושלם, מועיל לכמה דינים (הסוגיא בנדרים ד:-ז.).
פירוש הלשון "ידות" הוא כעין ידות הכלים שבאחיזתם נתפש כל הכלי (ריטב"א קידושין ה: ד"ה אמר שמואל).
לדוגמא: בקידושין – האומר הרי את מקודשת (ולא אמר: לי) (קידושין ה:), בנדרים – האומר שאני אוכל (ולא אמר: לך) (נדרים ד:), בנזירות – האומר אהא (ולא אמר: נזיר) (נזיר ב:).
נקרא גם יד, ידיים (ידיים מוכיחות, ידיים שאינן מוכיחות).

מקור וטעם

מקורן מהפסוק "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר ו-ב). ונחלקו בגמרא האם לומדים מהפסוק ידות בנדרים, ומהם לומדים בהיקש לנזירות, או להיפך – מהפסוק לומדים ידות בנזירות, ומהם לומדים בהיקש לנדרים (נדרים ג.).
במהותן חקרו האם מקצת הדיבור מספיק, או שנחשב לדיבור שלם משום שהדברים שבלב מצטרפים לדברים שבפה (כיוון שהדברים שבפה לא סותרים אותם) (קונטרסי שיעורים נדרים א-ד וכ-ג, ותלה זאת במחלוקת ראשונים: לרא"ש מקצת הדיבור מספיק, ולרשב"א הדברים שבלב מצטרפים).

בדינים שונים

הדינים נחלקים לשלושה סוגים בעניין ידות:
א) דינים שידות מועילות בהם: נדרים (נדרים ב:), נזירות (נדרים ג.), קרבנות (נדרים ז.).
ב) דינים שהגמרא מסתפקת אם ידות מועילות בהם: קידושין, פאה (נדרים ו:), צדקה, הפקר, זימון לבית הכיסא (נדרים ז.).
ג) דינים שפשוט שידות לא מועילות בהם: שאר הדינים, קניינים (תוס' ופירוש הרא"ש נדרים ו:, דן בהם הגר"ש שקאפ נדרים ו).
בלשון גופו של גט נחלקו התנאים: לחכמים די בלשון "הרי את מותרת לכל אדם", שסוברים שידיים שאין מוכיחות מועילות, ולרבי יהודה יש להוסיף "ודין דיהווי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין", שסובר שידיים שאין מוכיחות לא מועילות (גיטין פה:). וביאר הרוגאצ'ובר (והסתפק בזה) שמחלוקתם היא רק בדין פעולת הגירושין, אבל הגט עצמו כשר לכו"ע גם בלי "ודין" (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה ידיים מוכיחות, צפנת פענח ערכין דף נ טור ג).
בקידושין, לצד שידיים מועילות בהם, דן הפני יהושע האם הוא דווקא בלשון "הרי את מקודשת" או גם בלשונות אחרים, כגון "הרי את ארוסתי" (קידושין ה: ד"ה אמר ליה, ונשאר בצ"ע).

פרטי הדין

מוכיחות ואינן מוכיחות – הגמרא מחלקת את הידיים לשתי דרגות: ידיים מוכיחות וידיים שאינן מוכיחות. והתוס' (קידושין ה: ד"ה הא, ו. ד"ה הכא) הוסיפו דרגה שלישית – ידיים שאינן מוכיחות כלל. וביאר הריטב"א (קידושין ה: ד"ה אמר שמואל) את גדריהן של שלוש הדרגות:
א) ידיים מוכיחות – שכוונתו ניכרת לגמרי (אמנם הגר"ש שקאפ כתב שאפילו ביד מוכיח אין אומדנא דמוכח, ואין אנן סהדי שזו כוונתו (הגר"ש שקאפ נדרים ו ד"ה ועל)). והן מועילות לכו"ע.
ב) ידיים שאינן מוכיחות – יש קצת הוכחה לכוונתו, אך אינה הוכחה גמורה. ובהן נחלקו אמוראים (נדרים ה:).
ג) ידיים שאינן מוכיחות כלל – אין הוכחה שזו כוונתו יותר מכוונה אחרת (לשון התוס' היא "ידיים שאין מוכיחות כלל", אך הריטב"א שם נקט לשון: "אפילו ידיים לא מיקרו", דהיינו שאינן ידיים כלל). והן לא מועילות לכו"ע.
כוונה – במקרה שידות לא מועילות, לא יועיל אפילו אם התכוון למעשה, שדברים שבלב אינם דברים (ריטב"א קידושין ה: ד"ה אמר שמואל).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דיבור כתיבה/ודעת, כינויים (בנדרים),/נדר, נזיר.