קובץ יסודות וחקירות/טבול יום

הגדרה

אדם או כלים לאחר טבילתם עדיין אינם טהורים לגמרי עד שתשקע החמה (הערב שמש), ודינם כשני לטומאה.

מקור וטעם

מקורו של טבול יום באדם מפסוקים רבים בתורה שנאמר בהם "ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר", "ורחץ במים וטמא עד הערב", "ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב", "ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב", "ורחצו במים וטמאו עד הערב".
וכן טבול יום בכלי הוזכר בפסוקים "במים יובא וטמא עד הערב וטהר", "וכובס במים וטמא עד הערב".
במהותו מצאנו ברש"י ובתוס' לשונות רבות האם טבול יום נקרא טמא או טהור:
א) טמא (רש"י סוטה כט: ד"ה הצד, תוס' זבחים יז. ד"ה טבול).
ב) קלישא טומאתו (רש"י שבת יד: ד"ה דתנן, רש"י חולין לד. ד"ה חוץ, תוס' יבמות עד: ד"ה מכלל).
ג) טהור לדבר אחד וטמא לדבר אחר (רש"י יבמות עג. ד"ה הטהור).
ד) אינו טהור גמור (רש"י שבת יד: ד"ה ובא).
ה) אינו טמא (תוס' יבמות עד: ד"ה מכלל, תוס' סנהדרין פג: ד"ה וטבול).
ו) טהור (רש"י חגיגה כג. ד"ה להוציא).
וכן הביאו ראיות לעניין זה מפסוקים: "במים יובא וטמא" – מוכח שטמא (תוס' זבחים יז. ד"ה טבול). וכן "ובא השמש וטהר" – מכלל דעד השתא טמא (רש"י סוטה כט: ד"ה הצד), אך יש שדחו את ראיה זו, שפירוש "וטהר" הוא וטהר יומא, דהיינו שתשקע השמש (תוס' זבחים יז. ד"ה טבול).
במניין המצוות, האיסור על טבול יום לעבוד במקדש נמנה כמצווה בפני עצמה (רמב"ם לא תעשה עו, חינוך רסה. וכן לגבי מחוסר כיפורים), ואינו כלול באיסור על טמא, משום שטבול יום כבר אינו טמא, אלא שחסרה לו טהרה שלימה (מעשה ניסים ג).

פרטי הדין

טבול יום ששימש במקדש – נחלקו האחרונים האם דינו כטמא ששימש במקדש (מנחת חינוך רסה-א [ד] ד"ה והנה) שאחיו הכהנים פוצעים את מוחו (משנה סנהדרין פא:), או שאין הורגים אותו, שדינו אינו חמור כטמא (שו"ת ראשי ביכורים ז).
בטומאה דרבנן מפורש במשנה שאין צריך הערב שמש אלא הטבילה מועילה לטהרה גמורה (משנה פרה יא-ה, וכן רש"י שבת יג: (ד"ה האוכל) בשם הערוך והספרי). אמנם הרמב"ם כתב שיש דין טבול יום גם על טומאה מדברי סופרים (שאר אבות הטומאה י-ב). והכסף משנה (שם) תמה עליו מהמשנה דלעיל, וכתב שאפשר שיש טומאות דרבנן שצריכות הערב שמש ויש כאלה שאינן צריכות, ונשאר בצ"ע (דן בזה מנחת חינוך רסה-ב [ו]).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:טבילה, טומאה.