קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו

הגדרה

סומכים על כך שהשליח עשה את השליחות שהוטלה עליו (הסוגיא בעירובין לא: לב., בסוגיא זו האריכו המשנה למלך בכורות ד-א וספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כה והלאה).
לדוגמא, השולח שליח לערב בשבילו יכול לסמוך על כך שהשליח עשה את שליחותו וערובו ערוב (עירובין לא:).

מקור וטעם

טעמה הוא חזקת אומדנא (נתיה"מ רסט-ד), שמועילה מסברא. והיא שייכת לחזקות האומדנא החלשות יותר (שגם בתוך חזקות האומדנא יש אלימות, בינוניות, וחלשות) (כללי מיגו לנתיה"מ יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סי' פב). אמנם המשנה למלך בכורות ד-א (ד"ה תשובה) כינה אותה "חזקה אלימתא").
וביאר ספר המקנה ((ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כז ד"ה בפרט) שנחלקו בעלי התוס' (עירובין לב. ד"ה רב) בסברתה: לר"ת היא משום הבטחת השליח, ולר"י היא משום חזקת הכשרות של השליח שחושש שאם לא יעשה את שליחותו יכשיל את המשלח בעבירה ויעבור על לפני עיוור.
בדינה נחלקו האמוראים: רב נחמן סובר שחזקה זו מועילה רק לדיני דרבנן, ורב ששת סובר שמועילה גם לדיני דאורייתא (עירובין לא: לב., ולהלכה נחלקו בזה בעלי התוס' (תוס' עירובין לב. ד"ה רב ששת)). בדעת רב נחמן נדון בסעיף הבא.

רב נחמן

בטעמו של רב נחמן שהחזקה לא מועילה לדאורייתא חקרו האם הוא סובר שמדאורייתא אינה חזקה כלל אלא רק מדרבנן (כמו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, וחזקה דרבא – שחזקה על בן י"ג שנה שהביא שתי שערות), או שסובר שהיא כן חזקה מדאורייתא, אלא שכיוון שיש נגדה חזקת איסור אין סומכין עליה לדאורייתא, ורק לדרבנן מועילה משום שהוא כספיקא דרבנן (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כז (ד"ה השעה"ת) הביא שעה"ת פרק ב).
והקשו לשיטת רב נחמן למה צריך את חזקה זו, והרי בדרבנן גם לולא החזקה ספיקא דרבנן לקולא. ויש על כל שלושה תירוצים (משנה למלך בכורות ד-א):
א) ע"י החזקה יכול להכניס עצמו לכתחילה לחזקה זו (ולספיקא דרבנן אסור להכניס את עצמו לכתחילה ) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
ב) ע"י החזקה יכול להקל אפילו בספק שאפשר לברר, שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות (ועל ספיקא דרבנן לא סומכים בספק שאפשר לבררו ) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
ג) ע"י החזקה מקילים אפילו שאנו מסופקים אם בכלל נעשה המעשה המתירו, שהרי איננו יודעים כלל האם עשה את השליחות (ועל ספיקא דרבנן סומכים רק כאשר יודעים שנעשה המעשה המתירו אלא שאין יודעים אם נעשה כדינו – בזמן המתירו ובשיעור המתירו) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה וראיתי).
דין שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדאורייתא לעניין זה (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומלבד).

בדינים שונים

לממונות חזקה זו לא מועילה (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כח אות ו).

פרטי הדין

חזקות "שליח עושה שליחותו" אינן שוות: יש מקרים שהן אלימות יותר ויש שהן חלשות יותר. ולכן לפעמים (במקרה שהיא חלשה) היא מועילה רק לחומרא (כמו בגיטין סד., דן בזה הנתיה"מ רסט-ד), ולפעמים (במקרה שהיא אלימא) גם לקולא (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה אך).
לעתיד חזקה זו לא מועילה אלא רק לעבר. ולכן אב שנסע קודם יום השמיני ללידת בנו ושלח מוהל למולו – צריך לנסוע לביתו ואינו יכול לסמוך שהמוהל עשה את שליחותו (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כז-כח אות ג).
במקרה שאם השליח לא יעשה את שליחותו המשלח לא יחטא מייד, אלא רק לאחר זמן – אפשר שלא נאמרה חזקה זו (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ואכתי) .
אם המכשול הוא לאדם אחר ולא למשלח, חזקה זו לא מועילה, מפני שהשליח חושש רק שלא יכשיל את המשלח, אך אינו חושש להכשיל אחרים (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כח אות ד) .
במעשה שאינו בידי השליח החזקה לא תועיל. למשל האומר "צא וקדש לי את פלונית", אין בזה חזקה, שמא לא תתרצה (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כג-כח אות ה, משנה למלך בכורות ד-א ד"ה וזאת).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה .
מיגו עדיף מחזקה שליח עושה שליחותו (נתיה"מ רסט-ד), ואע"פ שהגמרא (בבא בתרא ה:) הסתפקה בדין מיגו במקום חזקת אומדנא, והרי חזקת שליח עושה שליחותו היא חזקת אומדנא, ביארו המפרשים (כללי מיגו לנתיה"מ יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סי' פב)) שאין כל החזקות שוות בזה: יש חזקות שעדיפות ממיגו, יש שפחותות ממנו, ויש שספק, כמפורש בגמרא שם .

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
ספק שאפשר לבררו – גם במקרה זה חזקת שליח עושה שליחותו מועילה, ומקילים (כגון שהיה יכול לבדוק האם השליח עשה את השליחות) (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוזק ההכרעות (דנו שם בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה עלחברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה), חזקת אומדנא, ספיקות (יסודות הכללים של הספיקות והכרעותיהם, ושם ביארנו את החילוקים בין סברא וגזיה"כ, בירור והנהגה, ודאי וספק), שליחות.