קובץ יסודות וחקירות/זכין לאדם שלא בפניו

הגדרה

מעשה שהוא זכות לאדם (ומועיל לו), אדם אחר יכול לעשותו במקומו בלי ידיעתו (הסוגיא בגיטין יא:).
לדוגמא, הרוצה לשחרר את עבדו, יכול לתת את שטר השחרור לאדם אחר בשבילו גם בלא ידיעת העבד, כיוון שהשחרור הוא זכות לעבד (גיטין יא: במשנה).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תקחו לנחול את הארץ" (במדבר לד-יח) – שהנשיאים חילקו בשביל שאר העם את הקרקעות בארץ ישראל (קידושין מב. ומרש"י (ד"ה אלא כדרבא) רמב"ן ורשב"א (שם) משמע שהוא גם למסקנה. אמנם קצוה"ח קה-א (ד"ה ולכן) כתב שמקורו מ"איש זוכה", שהובא גם כן בגמרא שם).
בפשטות הוא מדאורייתא, אמנם תוס' הרא"ש (קידושין מב. ד"ה אלא כי) סובר שהפסוק הוא רק אסמכתא בעלמא, וכן מתוס' (בבא בתרא קנו: ד"ה זכין) משמע שהוא מדרבנן (והקובץ שיעורים בבא בתרא תקסח תירץ שדברי התוס' שם הם רק לרבי אליעזר, אך לחכמים הוא כן דאורייתא).
בטעמו נחלקו המפרשים לשלוש דעות (קצוה"ח קה-א):
א) מדין יד (והר"ן קידושין מב. (ד"ה גרסינן) הביא דעה שאינו מדין שליחות, ובפשטות כוונתו לדין יד).
ב) מדין שליחות, שגזיה"כ שזכין כשליח.
ג) מדין שליחות, שאנן סהדי שמינהו שליח (הקצוה"ח שם דחה דעה זו, אך כך כתב רש"י גיטין ט:, וכך משמע מהר"ן נדרים לו: ד"ה איבעיא, ור' שמואל (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קמג, חידושי ר' שמואל בבא מציעא עמוד עה) חקר לדעות שמטעם שליחות האם אנן סהדי שמינה אותו לשליח, או שהתורה עשתה אותו לשליח ואין כאן מינוי).
(המרחשת ח"ב כז-א-ו הוסיף שגם הדעה שאינו מדין שליחות מודה שיש בו גם שליחות, אלא שמוסיפה שזכין מועיל גם במקום שלא שייכת שליחות, כגון בקטן).

פרטי הדין

בגדרי זכות וחובה נחלקו המפרשים האם הם מוגדרים ע"פ המעשה עצמו – האם הוא טוב, או שהם מוגדרים ע"פ רצון האדם – האם הוא רוצה בו. ויש לכך כמה נפק"מ:
א) מעשה שהוא רע לאדם כאשר ידוע לנו שהוא התרצה למעשה זה, וכן להיפך – מעשה שהוא טוב לאדם והאדם צווח שאינו רוצה בו (מחלוקת ברמב"ן חולין לט:).
ב) גירושין כשיש קטטה בין הבעל לאשה – מעשה הגירושין עצמו רע לאשה (גיטין יא:), אך כיוון שבמקרה זה יש קטטה ביניהם היא רוצה להתגרש (מחלוקת בשו"ע אה"ע קמ-ה ובב"י שם).
ג) זכות שיוצאת ממנה חובה גדולה יותר, כגון שמקנה ללווה קרקע קטנה וע"י כך המלווה יוכל לכתוב פרוזבול ולגבות את כל חובו – מעשה ההקנאה בעצמו טוב ללווה, שמקבל במתנה קרקע, אך הוא לא רוצה בזה, שהרי כך יפסיד את כספו (דן בזה הר"ן גיטין יט: בדפי הרי"ף, והשדי חמד (ח"ב ז-כב עמוד 356) הביא מחלוקת אחרונים בזה).
זכות שמוציאה ממון ("זכין מאדם"), כגון משרתת שמפרישה חלה בלי רשות בעלת הבית, שזכות זו מוציאה ממון מבעלת הבית – תרומת הדשן (קפח, הובא בקצוה"ח רמג-ח) כתב שזכין גם במקרה זה, והקצוה"ח (שם) ביאר בדעת הרשב"א והתוס' (נדרים לו:) שהם חולקים וסוברים שלא זכין מאדם. אמנם שאר האחרונים כתבו שגם לרשב"א זכין מאדם (במילואי החושן שם הערה 57 הביא הגר"ש שקאפ קידושין יט, ברית אברהם אה"ע קא-ט, אמרי בינה תרומות ו, חזון איש אה"ע מט, עונג יום טוב קז, וברכת שמואל קידושין יט – שכולם ביארו את הרשב"א שלא כקצוה"ח).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דעת אחרת מקנה (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) הבאנו דעות שהוא מדין זכין), הולךכזכי, מגביה מציאה לחבירו, עדיו בחתומיו זכיןלו, שליחות, תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים.