קובץ יסודות וחקירות/זה וזה גורם

הגדרה

שני דברים שאחד מהם אסור והשני מותר, והם גרמו יחד לדבר חדש - דבר זה מותר (ברש"י פסחים כו: ד"ה הא רבי אליעזר. הסוגיא בפסחים כו: ועבודה זרה מט.).
לדוגמא, תנור שהסיקו בעצים שאסורים בהנאה ואפה בו את הפת – הפת נוצרה מהתנור המותר ומהעצים האסורים. שאור של חולין ושאור של תרומה שהחמיצו יחד את העיסה – העיסה נוצרה מהשאור המותר ומהשאור האסור (פסחים כו:).
החולק על דין זה הוא רבי אליעזר שסובר שזה וזה גורם אסור (פסחים כו:). והלכה כחכמים שמותר (רמב"ם עבודה זרה ז-יד).

מקור וטעם

בטעם ההיתר כתב הר"ן (עבודה זרה מח:) שהוא מדין ביטול, שהאיסור נתבטל בהיתר. ובביאור דבריו נחלקו האחרונים:
א) האבני מילואים (בשו"ת שבסופו ו ד"ה וכיון) הבין בדעת הר"ן שהוא מדין ביטול ברוב ממש, ואע"פ שבכל התורה ביטול הוא דווקא ברוב, כאן, כיוון שאינו איסור ממש אלא רק גורם – בטל אחד באחד. ולכן בדינים שאין בהם דין ביטול ברוב, כגון חמץ בפסח, גם זה וזה גורם יהיה אסור (וכן הירושלמי מחשיב את דין זה וזה גורם כשאר תערובת של איסור והיתר, דן בזה בספר תורת ההיגיון בהלכה (הרב אליעזר ברקוביץ) סיכום ד).
ב) והשערי יושר (ג-כה ד"ה ונלענ"ד בביאור) פירש בדעת הר"ן שאינו ביטול ברוב ממש, אלא שכיוון שאנו דנים על דבר שרק נגרם מאיסור, ולא על האיסור בעצמו, הוא חיסרון בצד האסור, ולכן הוא נחשב כמיעוט לגבי הצד המותר. אך בצד המותר לא שייך לומר שיש חיסרון, משום שהיתר הוא שלילה, ובשלילה אין חיסרון (וכן הפרי משה רוב מה-א האריך האם זה וזה גורם הוא מדין ביטול ברוב או דין נפרד).
דין ההיתר בזה וזה גורם הוא רק בדיעבד. למשל, אסור לכתחילה לזבל קרקע בזבל של עבודה זרה, ורק אם זיבל בה – מותר לזרוע בה (ט"ז יו"ד קמב-טז, ש"ך יו"ד קמב-כו). הטעם שאסור לכתחילה הוא כביטול ברוב, שאין מבטלים איסור לכתחילה (ר"ן עבודה זרה מח:).

פרטי הדין

כאשר האסור והמותר אינם מעניין אחד, כגון אילן של איסורי הנאה שעושה צל בימות החמה על זרעים, והצל יפה להם, כך שהזרעים צומחים מהקרקע המותרת ומהצל של האילן האסור. שהאילן והקרקע אינם מעניין אחד, שהאילן מועיל ע"י צל והקרקע ע"י חיבורה לזרעים, והתועלת הנגרמת מהצל נעשית רק מהאילן ולא מהקרקע – תוס' (עבודה זרה מח: ד"ה ורבנן) כתבו שבזה אפילו לרבנן הצמחים אסורים, משום שכל הנאת הצל היא מאיסור. אך רש"י (עבודה זרה מט. ד"ה אלא לעולם) כתב שגם בזה יש דין זה וזה גורם (האריך בזה הצל"ח עבודה זרה מח: ד"ה למימרא).
כאשר גורמים בזה אחר זה ולא בבת אחת, כגון שבישל מקצת הבישול בעצי איסור וגמר הבישול בעצי היתר, יש בזה שלוש דעות (שדי חמד ח"ב ז-ה עמוד 342):
א) גם בזה אומרים זה וזה גורם מותר.
ב) בזה לא נחשב זה וזה גורם, ואסור.
ג) כשההיתר בתחילה – הוא זה וזה גורם ומותר, כשהאיסור בתחילה – הוא אסור.

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בדבר שיש לו מתירין, כלומר שהגורם האסור הוא דבר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, אין את ההיתר של זה וזה גורם (יד מלאכי ריד, שדי חמד ח"ב ז-ד עמוד 342).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ביטול ברוב.